תשעה באב

הי, על אף שמרגישה לא שייכת לכאן ולא ראויה לכתוב (אין ויכוח על רגשות) רושמת לי - אני בדיכאון. נו. וגם די אכלתי אותה. יאללה. ואצלי - באמת קפאון על, שבינתיים איני יכולה לו. אבל לא אצלי, מסביב, יש סוג של קפיצה בנושא של האמא. סוף סוף ינסו להביא פסיכיאטר מחוזי לאשה הסופר משוגעת הזאת וינסו להעיף את הטפיל שהשתלט עליה, אותו אחד שכילה בי את זעמו ונגע בי כמו שאסור. לקח חמישים שנה. חמישים שנה של המון הרס בלתי הפיך לחיים שלי. כרגיל - מרגישה מעט מידי, מאוחר מידי. כמה סמלי להרגיש ככה בתשעה באב. אנסה למצוא איך להעביר את היום הזה במצברוח אחר ולא לבזבז גם אותו על התכנסות נטו ותחושת נחבטות מכל עבר. אין לי מושג. מצטערת. אין לי עם מי לדבר. סוריקטה

אכתוב כדי שתראי- ומסכימה שעם רגשות לא מתווכחים... אבל ודאי שאת ראויה ואם לא את, אז הפורום חסר מאד. נשמע שיש רגשות כואבים וחזקים מול כל מה שקורה...ואני חושבת שזה בסדר שלפעמים הכאב הוא ככ גדול ועמוק שרואים רק אותו( בעיקר אותו). ולפעמים יש ימים או תקופות שקשה להכיל וקשה לתפקד ולא בטוחה שאפשר להתנגד לזה כל כך... אני ככ שמחה שאת כותבת פה, מותר לך להזדקק ומותר לך להיעזר. ואף רצוי. את אהובה פה ואת שייכת! ואני מאד מאד אוהבת אותך! מקווה שהכאב קצת פחות חזק ואת מצליחה להתחיל לראות עוד גוונים בחיים שולחת חיבוק גדול גדול ♥️

סוריקטה אהובה, באמת חורבן הבית... עצוב מאוד מאוד. מקווה שיעשה הדין עם הטפיל, למרות שלא ניתן להשיב את הזמן האבוד... עבורי את חלק משמעותי כל כך מהפורום. איתך שירה

לא מתווכחת עם הרגש שלך.. מבחינתי את ראויה ורצויה תמיד! ויש לך המוןןןןן מקום! ומוטב מאוחר מאשר אף פעם...וכואב על השנים..אבל בהחלט מוטב שזה קורה..

יפה שלי יום תשעה באב הוא יום אבל כך שמן הסתם גם דיכאון אופף די..מקובל בתוספת לקורות חייך הקשים שעברת ..נו..מתחבר.. ואולי אני טועה אך זו בשורה טובה שאמך מסכימה לדבר עם פסיכיאטר מחוזי..? נכון אין תקנה אחרי 50 שנים אך גם אם היה קוקרה אז בזמנו מה היה ההבדל ? שהרי נפגעת ממנו ..די..הרבה.. אולי כעת יש הזדמנות לאמך ללמוד משהו על החיים שנגנבו ממך ? מי יודע אייך תגיב לטיפול.. ואת יפה שלי..צר לי שכך מרגיש לך שאינך ראויה להיות חלק מהמקום הזהנלהכנס ולכתוב וסליחה על הבורות שלי שאיני מבינה אייך הגעת לתובנה הזו אשמח לתגובה ממך אייך עעבר עליך אותו העום ? חיבוק אם מתאים חטולית

הי, לא שייכת משום שלא התקדמתי. באמת לא התקדמתי מאד מאד מאד, ויוצא שאני רק לא עושה ואין לי חיים ומתבכיינת. זה שונה ממי שכן היו אצלה התרחשויות יזומות ואקטיביות במקביל. לכן נשמע בי הקול שאני צריכה לסתום. לא, אמא לא מסכימה. לא מסכימה להיות מטופלת בשום צורה ואופן. ולא מסכימה לראות רופא או כל דמות מטפלת. כשלא מסכימים לראות פסיכיאטר מחוזי, למשל, בדרך כלל בודקים למה הסירוב. בקיצור, זה מורכב. די מעלימים ממני את המתרחש, והכל רק תיאורטי. אבל הובע רעיון בכיוון, מה שקודם נהדף. לי בכל אופן אין אמירה או תפקיד. והטפיל - ינסו להרחיק אותו. שוב, אני לא מעורבת. רק שמעתי על כך לאחר ניסיונות הסתרה. סוריקטה השבורה

קראתי אותך ליבי איתך יקרה שאת ראוייה כל כך (לא מתווכחת עם רגשות ומבינה מהכן מגיעים ) בהחלט מעט מידי מאוחר מידי ובכל זאת מישהו סוף כל סוף נותן לך אישור ....את בסדר יקרה את כל כך בסדר חיבוק עוטף אם נכון לך אביב

הי אביב יקירתי, עדיין לא מרגישה שאני בסדר. ההיפך בעצם. אני כמעט היחידה שידעה על החלקים המטורפים אז מזמן. היום הם פשוט מככבים תחת הכותרת של זיקנה ולכן חל שיבוש בראש. ומעניין - מספר זקנים מחורפנים שראיתי - הם אנשים שהחלקים האלה היו בהם בעבר אבל בחלוף שנים, החלקים האלה לא מוסווים יותר ותפסו כיוון מרחיק לכת. לילה טוב (כן, בוקר) עצוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה , עצוב לקרוא אותך . את בסדר והלוואי ותצליחי להרגיש את זה. כן מכירה את עולם הזקנה בייחוד את התחום של הפסיכוגריאטרי , מוכר עד כדי כאב. לעיתים אני חושבת האם כל העבודה שאני משקיעה היום תיעלם בגיל זקנה ושוב יצאו כל חלקי הנפש בלי סנכרון אז למה להתאמץ עכשיו. אתך בקושי עם זה בסדר מבחינתך שלך אביב