אסופה

אסופה חזק מתפקדת לא נעלמת אבל נאלמת מתפקדת כמו חיילת הגוף נותן אותותיו לא נרדמת אסופה לא נעלמת נאלמת אירוע משפחתי מוכרחה להיות נוכחת דוחקת את השדים הרגשות הקשים זכרונות העבר העצב הכאב תחושת הבדידות לצד ההתרגשות , האושר , השמחה. אירוע משפחתי לא נעלמת רק נאלמת ודוחקת הפעם במודע בונה סביבי בועה בועת זכוכית שקופה לא כואב לא שמח לא נעלמת אבל לגמרי נאלמת בתוכי מתפקדת הגוף כרגיל משלם את המחיר מתפקדת לא מתפרקת בשליטה סחרחורת , בחילה כאבים בכל הגוף לא ישנה כל כך עייפה מתפקדת יושבת אצל המטפלת שותקת כותבת כאן ומוחקת הנפש עומדת להתפוצץ הגוף בקריסה אני עייפה מהמתח של השינויים שעברו עלי בשנה וחצי האחרונות ושוב שאנחנו דקה וחצי לפני שוב , הגבלות שוב איומים שוב ושוב ושוב ...כל כך פוחדת מלחשוב מלהרגיש מלהיות והנה תוך כדי כתיבה אני כל כך מבינה תודה על המקום והאפשרות לכתוב אביב

ההבנה למה אני ככה נותנת טיפה אויר כשאהייה אחרי מאמינה שאצליח לנוח ולנשום בנתיים מחזיקה לא להתפרק אביב

הי אביב, מתוך כל הטקסט נתפסתי על שתי מילים. אירוע משפחתי. מניחה שמדובר במשהו שהוא מאד משמעותי, וגם אמור להיות חיובי ומשמח ומצמיח סך הכל, ועם זאת, יוצר, כמוכר, קונפליקט וסערה עזה בנפש. וכל זה בצל הקורונה. נחגוג וניענש. ההקשר הזה... ימים טובים לנו, שלך, סוריקטה

בהחלט משמח מרגש וגם מורכב הקורונה הוסיפה מימד אחר של הגבלות ביטולים אי ודאות ומורכבות אחרת מקווה לטוב אביב

מרגישה סערה עזה מתחוללת בתוכך וכעת את מותשת מכל המלחמות הפנמיות והחיצוניות כן.. באמת שנה קשה עברת ועדיין נלחמת עליך מכוחות פנימיים שואבת אותם אליך לתוכך כדי להמשיך... לא פשוט ולא מובן מאיליו אהובה שאת !! חיבוק עוטף ורך אליך חטולית

תודה על החיבוק התמיכה והמילים החמות

איתך אביב יקרה, בתוך הקושי והסערה, כמה קשה להחזיק את החזות המתפקדת כשבפנים הכל מפורק, כל כך מתיש. נייחל לימים שקטים ושלמים יותר שלך שירה