ללמוד "לחיות בשלום והחזקה מתמדת"כמו שכתבת...

אודי יקר, כן. תוחלת החיים עלתה ואיתה הבעיות... אבל ...אני לא זקנה!!!! מבין? אני יודעת שפה חלק מרגישות "קשישות" למרות שלדעתי הן ממש לא! מי שכותבת כאן איננה בת 80 אפילו לא קרוב לזה! (לפי הבנתי). ואני מרגישה שכל הבעיות האלה הגיעו מוקדם מידיי..אוףףףף... גם גיל המעבר אני עוד לא ממש..תנו רגע . מבין? מעל גיל 45 זה זקנה?? כאילו מה??? היום אומרים שזה ה30 החדש או לא יודעת.. אתה מבין שלי ולחמי שהוא בן 85 יש את אותן בעיות????? בגב??? כאילו מה הקטע??? זה מה שמפחיד אותי. הזקנה בגוף שלא תואמת את הגיל הכרונולוגי. הניתוח שלי בגב התחתון היה בגיל 26!!! צעירה!!! לא פוחדת למות. פוחדת לחיות ברע ובכאב..ולא מספיק חייתי ברע נפשית ואיכשהו צלחתי ונפשית יותר טוב. עכשיו מה? להשלים עם הרע פיזית?? הוצאתי קיטור :( מוזר שזה מטריד אותי...מעולם לא הטריד אותי הפיזי, רק מצבי הנפשי...ועכשיו הפיזי תופס מקום רציני..ואיתו הפחד מזקנה מהירה מידיי מבין???קפצה עליי הזקנה. עד שהילדים יגדלו עוד קצת ויהיו לי נכדים לא אוכל להנות מנכדים כי הגוף יבגוד??? היום בנות 70 ו 80 מקפצות ממקום למקום אני אגיע לפנסיה ולא אוכל לזוז כי הכל יכאב??? מצד אחד חיים יותר מצד שני איכות החיים זוועה. עדיף למות מוקדם מלסחוב בעיות 100 שנה🤔

הי מיכל, כתבתי לך ארוכות, ואז חשבתי לי שהאורך רק יחבל. ואחר כך עלה בראשי הזכרון שאנחנו דורות המשך לשואה. משנה זהירות למחשבות. וחשבתי על יצר/דחף החיים. לא כל בנות ה 70 80 מקפצות. בקבוצה שנולדה באותן שנים תמצאי כאלה שכבר לא איתנו, ולא מעט שנפגעה אצלן 'שלמות' הגוף. תקווה שנהיה רכות לעצמנו, ונוכל להתפייס עם עצמנו, סוריקטה

מיכלי מאמי נכון שחמיך כבר בן 85 זה לא אומר כלום על כל מה שעבד ועשה במשך כל החיים שלו ממש לא ! זו לא זיקנה רק בלאי של הגוף את עובדת שנים עם ילדים מתאמצת גופנית לא פשוט בכלל מתוקה יש כנראה מחיר השחיקה לכל הפעילות שאת עושה לי כל הזמן ממליצים לעשות כל מיני פעילויות עם כל כאבי הגב שלי ואני ממש לא מסוגלת..גמני לא בגיל 80 ח ח ח עדיין רחוקה משם והנה שכל השנים הקשות הפיזיות שעבדתי יוצא החוצה עם כאבי הגב ... השחיקה כואבת נורא ואת עדיין שם עם כל העבודה הפיזית עם הקטנים כנראה שכך הם הדברים לצערי .. חיבוק חטולית

הי אודי, אני לא זוכרת את הדיבור על ההבדל, אבל מניחה שמדובר באפשרות בחירה והשגת שליטה מסוימת בהתייחסותנו למצב נתון. קרי, ניסיון להפחתת הסבל. המממ, בהנחה שיש כיוון מספיק חזק כזה. מוכרת גם ההתענגות על הסבל. בשונה ממה שמצאתי עכשיו בחיפוש בגוגל - לדברי המטפל שלי וכזכור לי, בכל זאת חלף זמן, הסבל הוא חלק מהחיים ואין חיים ללא סבל. הייתי נותנת מקום להם וגם לחרדות שמגיעות בצמידות, מותר. כאמור, לבחירתנו ננסה להפחית את עוצמתן, משכן ותדירותן. לעתים אפילו נבין שכך זה עכשיו ולא משתנה. אך, כנראה שאין זה נכון להאמין שיתאפסו לחלוטין. וגם אם אוסיף את ניסוחי - לנפש יש גם חלק בדרגת הסיבולת של הכאב הפיזי ואיך אנחנו מקבלים אותו. זה קצת שונה מהניסוחים שראיתי עכשיו ברשת. או, לפחות, איך שקלטתי אותם ברגעים אלו. מה אכפת לי - לא חייבת להתחבר אליהם דווקא, מספיק אם מבינה גם אם בדרכי המשונה. וכל זה נאמר אחרי שנים רבות של עבודה. ההבנה לעומק לא קורית ברגע. סוריקטה

אני חושבת שבעבר אודי השתמש במשנתו של הבודהה: "זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המצרפים הם סבל." הציטוט מתוך מאמר שכותרתו איך להפסיק לסבול- הפסיכולוגיה הבודהיסטית של החופש מסבל https://mindfulness4u.co.il/%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%9C/

הי שירה וכולם - עבורי, למשל, הגישה המתוארת בטקסט שצירפת רוחנית מידי וגם לא מספיק צנועה. אם למישהו יש בעייה מושרשת בבסיס, ואינו בשל, נראה לי שלא תספיק בפני עצמה. ואולי אני טועה... סוריקטה

מסכימה איתך לגמרי, הבאתי את הקישור מפני שזכרתי שאודי דיבר בעבר על כאב וסבל בעיני הבודהיזם. בהחלט רוחני מדי ובוודאי שהגישה, אף שזה מוצג כך במאמר, אינה מעשה קסמים ובכך גם חוטאת בחוסר צניעות. שבוע טוב לל סוריקטה יקרה שירה