בן זוג בדיכאון שנתיים

שלום, בחורה בת 29, בזוגיות כחמש שנים עם בחור בן 27. בעקבות ניתוח גב שעבר לפני כשנה, בן הזוג החל להתדרדר נפשית: דיכאונות, כעסים, אדישות ואי חשק ורצון לעשות דברים. מאדם שמח וחיובי, הפך לאדם מדוכדך שאמנם מתפקד כרגיל, נפגש עם חברים, עובד בעבודה, אבל מאחורי הקלעים, לא חושב שאנו חיים בעולם טוב. לפעמים לוקח ימי מחלה רק כדי לבהות בתקרה ולעשות כלום. הוא מודע לכך שהוא במצב נפשי לא ממש בריא, ועם זאת מסרב לקבל טיפול. אנחנו עדיין גרים אצל ההורים, אז זה אפילו עוד יותר קשה, כי הוא לא תמיד רוצה להיפגש והשיחות שלנו התחילו להתקצר. עם זאת, אני האדם היחידי שהוא פתוח איתו, על רגשות, על הכל. יש גם ימים טובים עליהם אני נשענת, ואני מאוד אוהבת אותו ולכן אני מאוד רוצה לעזור לו איך שאני יכולה, אבל גם לי קשה. אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להיות שם עבורו, אבל איך ניתן לעזור לאדם שלא מעוניין בטיפול? מה הדרך הנכונה לדבר לאדם בדיכאון?

אני חוששת שלהמשיך ולהציע לגשת לטיפול כל כמה זמן ירחיק אותו ממני, סוג של אנטי אוטומטי כזה. למרות שלאחרונה, הגיעה האפשרות ממנו, אמר שהוא שקל זאת, אבל שם השיחה נגמרה. אני לא רוצה ללחוץ עליו לעשות דבר, ומצד שני, דואגת. האפשרות ללכת לטיפול ביחד גם עלתה, ונשללה על ידו. אני שוקלת ללכת לטיפול לבד פשוט בעצמי, ואולי לקבל כלים להתמודד עם המצב הזה.