לוקחת את המילים" מה חוסם אותי מלכתוב פה?"

רוצה לכתוב פה. אבל מה חוסם אותי מלכתוב פה?? אני רוצה לספר דברים טובים .אולי זה מה שחוסם...כי זה טוב אבל..מבלבל גם... אספר שנפגשתי עם המטפלת ואמרתי שבאתי רק בגלל שקבענו ..ואז יצא שאמרה שאין צורך בלקבוע עוד פגישה או בכלל פגישה..משהו כזה. ודברתי על הטוב והיא כזה העירה שהשגתי בטיפול הרבה מעבר למה שציפיתי. אמרתי לה שהיא יכולה להיות גאה בעצמה..אמרה שהיא גאה.. (יופי לה) ואני אמרתי שהמשכתי לבוא וממש מיציתי והוצאתי מה שיכולתי ממש מהטיפול..כאילו הרבה זמן....וכשאמרתי משהו על פגישה שנפרדנו. היא אמרה"איזו מהן?" וצחקה (בציניות אולי פירוש שלי) אבל כבר לא המשכתי להגיד מה שרציתי.... אז נפרדנו ב"חגים שמחים"כך אמרתי לה.... ונגמר..זהו כאילו אני בטוב, הכל טוב אז מה אני רוצה?? כלום..להמשיך לבוא בשביל כלום?? מה יש לי. משכתי המון..כלומר לא הייתי בטיפול מאז הפרידה אבל קבעתי מידיי פעם ואז זה הפך בזמן האחרון למספר פגישות כמו שוב טיפול למשך חודשיים בערך בגלל הבעיות בעבודה בעיקר....וזהו לפני שבוע וחצי הייתה הפגישה המוזרה הזאת... יודעת שיכולה לקבוע מתי שאצטרך וכו' אבל הפעם הרגשתי שהגזמתי. כאילו באתי סתם, למה באתי? ומה לעזאזל אני רוצה????? גם היא כנראה לא הבינה..וכבר זה הפך לפאטתי...אז זהו. בלי טיפול וכבר לא צריכה אותו מסתבר...יכולה להתגבר פחות הרגשה של דחיפות וכו...אבל עם בלבול גם... תמיד יש על מה לעבוד. תמיד אפשר להגיע.השאלה בדחיפות ובצורך..כרגע- אין צורך, אין דחיפות..והדיע הזמן שאפסיק לחשוב עליה נכון??? אולי בגלל שהייתה הרגשה שהיא הובילה לזה שאני לא צריכה ואף הוכחנו זאת בפגישה אני ככה??? מוזררררר והנה נגמרה החסימה. שיתפתי.

שמחה בשבילך מיכלוש!! יש מקום לדברים טובים ולכל דבר ינשופים

תודה ינשופית. משהו בשינויים הרבים מוזר לי עדיין...ובכל זאת מאחלת לך ולכולכן להרגיש שהטיפול עוזר מאוד! וכתבתי כי משהו בנימה שלה. בתחושה כאילו שאמרה "את לא צריכה אותי..." כזה.. אולי בקטנה הרגשה של דחיה, לא שייכת לטיפול יותר...קצת הרגשה של "תעזבי כבר!, דבק, קרציה ;) " מוזר...אולי הרגשתי ש היחס היה מזלזל מצידה..מלגלג עליי .

הי מיכל, רק חושבת ש... נו... זה מורכב. מוכרת מאד ההרגשה של 'לבוא סתם'. כלומר, להגיע, ופחות להשתמש במקום הזה. הטיפולי. בעבר, במצב פחות עשוי, היה הרבה על מה לעבוד. בכל פינה בה נתקלנו היה חומר גלם. בחלוף הזמן, ועם השינויים הבונים, נו - כבר בריאים יותר. בכל אופן, תמיד ניתן למצוא חומר לעבודה. אולי בדרככן, כך אתן מעבדות את הפרידה ככה בפנים בעומק. מעבר לפגישה ספיציפית שזו תהא הכותרת שלה. חתיכת תהליך (הנה השתמשתי במילה הזו). ייתכן שחלקו מתרחש (ואולי בהכרח מתרחש) בהיעדר הפגישות הקבועות. סופ"ש נעים, סוריקטה