אתם לא מבינים זה טרור...

לא התכוונתי שמשהו חוסם אותי מלכתוב כאן ממש לא כנראה שהמערכת לא מזהה אותי כי לא נכנסתי כמה ימים בכלל ועכשיו המערכת עושה לי בלאגן כל הפרטים שלי מחדש כולל מייל ופלפון שוב ושוב כבר מתיש לא רק החום ההודעה הקודמת היתה שוב נסיון להכנס לכאן ! היום לקחתי את אמי לחיסון השלישי לא היו המון אנשים כמו קודם העיקר שגמזה כבר מאחורי... אני חסרת סבלנות כבר תקופה די...וזה מעצבן מפני שתמיד הייתי מלאה בסבלנות וסובלנות ..גם הרגשתי לא טוב לא היה לי חשק ממש לכלום ועם חוסר השינה שלי...גם ביטלתי השבוע טיפול.. אני מרגישה שזה מכלול של דברים שקורים אחד אחרי השני שגם זה מתיש אותי.. לצערי התחלתי גם להשתמש מידי פעם בקנאביס הרפואי למרות שלא אישרו לי אבל כבר לא מתרגשת ...רק כואבת כל הזמן..בגוף..בנשמה.... יש לנו חוף ים מדהים וחשבתי ללכת לשם בלילה רק כדי לצעוקקקקק אך תמיד ישנם שם אנשים שממנגלים..ודייגים ..וזוגות צעירים או סתם כאלה שעוסקים בספורט כזה או אחר.. יכולתי רק לקנא בהם שהם שם שהם לא לבד...שהם עסוקים בכל מה שאני לא יכולה אז רק ישבתי על הספסל לצידי ההליכון שלי והסתכלתי אייך אנשים חיים...כאב לי בפנים...ורק עוד רגע קט ..הדמעות היו ..שם..כבר תקופה ארוכה שהם שם .. חטולית

חיבוק ענק אתך בים על הספסל את לא לבד הגעת עד הספסל מריחה את ריח הים שומעת את הגלים המתנפצים את האנשים סביב .. חיים שמחה וכאב אתך בלב אביב

הבנתי שמדובר בקטע טכני, ועדיין, חושבת שהעלית שאלה פסיכולוגית עמוקה ויפה. והים, הו הים.... איתך, סוריקטה