הפרידות האלה...

הי כולם, עכשיו זו התקופה בשנה בה שכמותי עוברות (לרוב נשים) ממשפחה למשפחה ואתמול המחשבה על הפרידה הצפויה עוד מעט היכתה בי מאד. במיוחד בהקשרים של תרחישי אמא ברקע. המממ הייתה כאן טעות הקלדה ויצא לי קרע. וקרע זו מילה עדינה. אילו היה אסון של בעל חיים היום מול עיניי, הרי לכם עיתוי של זעקה מטורפת במיוחד. אין לי מעורבות ישירה בטיפול באמא היום, וגם לא הייתי עומדת בה. שמירת מרחק היא לי שמירה על השפיות. ולקחתי אותו אחרי הדקה התשעים, אז. מינוני המפגשים איתה, עם אמא, ולא רק הדמות שבפנים, דלילים מאד. כמה שניות פעם בכמה שנים. הביקור האחרון מטלטל את הימים והלילות מאד. הייצור הנוכל, הקוקו, הטפיל והמפתה מגיע גם לחלומות שלי. הוא נצמד, מחבל ומפריע גם בפועל, במציאות, היום. אצלה. משתפים אותי, אבל רק בדיעבד וכנראה שרק חלקית. בהמון דברים איני מסכימה ושותקת. וגם איכשהו שותקת את הסיפור, כי צעירים לא בשלים לשמוע אותו, כי הוא נשמע בדייה (והוא ממש לא). קשה במיוחד. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקיטה יקרה רציתי רק להיות איתך שלא תהיי לבד עם הכל ממש לא פשוט כל מה שקשור לאמא... ינשופים

יפה שלי המעבר ממשפחה למשפחה באמת קשה אך כורח המציאות ותרחישי אמא ברקע ..כן לא פשוט בכלל.. הפוגע שמופיע בחלומות אין על זה שליטה נשמה לא מזמן כתבתי גמני על.. איכשהו ..תמיד יוצא שאנחנו מושתקות..הנסיבות אלה מה ? טוב שנכנסת וכתבת עבורך בהחלט תקופה לא פשוטה. חיבוק אם מתאים לך חטולית

סוריקטה אהובה, פרידות ומעברים... כמה קשה מצטרפת לינשוף רק להיות לידך. שירה

אמא נפטרה. אין אני יודעת אם תהא התפייסות פנימית. הכל נראה אותו דבר וכלום. סוריקטה

סריקיטה יקרה שלא תדעי עוד צער... עצוב וכואב ומעלה מכלול של רגשות.. הלוואי שיכלתי לחבק אותך שולחת לך תנחומים ולבי איתך, ינשופים

סוריקטה אהובה יודעת שכל מילות התנחומים לא מתאימות כאן, ובכל זאת, אולי לכתה יהיה לך שקט.... עיר ובהלות / אלי אליהו איך נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, קוֹמוֹת עַל גַּב קוֹמוֹת, וְזִכְרוֹנוֹת חוֹלְפִים בִּי כְּמוֹ מַעֲלִיּוֹת רֵיקוֹת, כִּי נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר: "חַלּוֹן אֵינוֹ אֶלָּא רָצוֹן אַחֵר, פָּתוּחַ", וַאֲנִי מַקְשִׁיב לָרוּחַ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת בַּתְּרִיסִים, וּלִצְמַרְמֹרֶת הָעֵצִים הַנְּעוּצִים כְּמוֹ חִצִּים בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה. וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּדְמָמָה אֲנִי כּוֹתֵב וּבִדְמָמָה נִמְחַק. אֲבָל מֻכְרָח אָדָם לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק.

סוריקטה יפה שלי שלא תדעי עוד צער כואב אך עם הזמן הכאב מתכהה איתך חטולית