סופשבוע, התחלת שבוע

הי לכולם, עכשיו לקראת סופ"ש, אבל יהיה שבוע טוב, לכש אותו כאב נפשי גם בימים אלו, עוצמתי יותר. למה, אמא, למה?! מניחה מול עצמי, שאלו גם המוני אנרגיות שאיני יודעת לנתב למטרה ברורה. מכירה שיש משהו אינטנסיבי שאני מצליחה לפעמים לעשות, אולי קצת מעולם אנשי הספקטרום, אבל לגמרי גם לא, והוא ניתור בדלגית. יעני קפיצה בחבל. קפצתי עשרים דקות והיו לי עוד אנרגיות. אישה בעשור השישי לחיים קופצת בקלילות. גם מנסרת, גם גוזמת. גם מטפסת במדרגות. עושה סקווטים. מתיחות. בעבר הרחוק הצלחתי לנגן יצירות אינטנסיביות, אבל כעת, בהיעדר אימונים, התסכול גדול עליי. בקיצור - הצלחתי להגיע לפעילות גופנית עצימה. הצלחתי גם לנסות להסדיר את נשימתי החרדתית. אבל חסר לי. חסר מאד. יום הכיפורים בפתח, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי כן ..אמא תמיד תישאר שם לנצח עם כל השאלות וחוסר התשובות שלא הגיעו עד למותה שמחה שאת ממשיכה לתרגל אימונים ומחזירה לעצמך כושר ..בגילנו המופלג...כן לא רק את גמני . ישר כוח נשמה את עושה מה שאני רק חולמת .. וחסר? מה חסר לך מאוד ? חטולית

אין ספק שקשה עצוב וכואב הנפש מוצפת באלפי שאלות אמא נושא כאוב כל כך ואת יקרה עושה כל כך הרבה דברים מטיבים .. טוב שאת יכולה להתאמן לשמור על הגוף ששומר על הנפש תמשיכי לשמור עלייך אתך בלב אביב

הי חטולית, חסר מאד - הקשר הראשוני החשוב עם אמא שמשהו בו נדפק למן ההתחלה; אולי גם עוד חודשיים ברחם (נולדתי פג), אבל של אמא טובה. וזכרון רגשי של מישהו שחשב שהייתי תינוקת חמודה, או ראויה, או ששווה להתגאות בה, להשקיע בה, לאהוב, מי יודע, וזה שאני לא אמא בעצמי זה אובדן ואסון וטרגדיה עבורי. כל אלה כאב שמאד קשה לעמוד בו. סוריקטה

יפה שלי חשבתי בדיוק על כל מה שכתבת אממה ? פחדתי שאכאיב לך ❤ ברור שזו לא היתה כוונתי לכן נמנעתי חיבוק אם מתאים חטולית