הכאב מטורף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי חברים, הכאב מטורף. נעה בין חבל-שנולדתי-מעוותת-ומה-אני-עושה-כאן-בעולם, לבין הייתי-ילדה-חמודה-ועדינה-אז למה?! ויש רגעים שבא לי לצעוק ולא רוצה לעבוד יותר, או לקום. בתכל'ס אני מאד פעילה. ולעתים נדמה שההחלטות פזיזות מידי. ולעתים ההרגשה כמו סחרחרה של מנהרת הזמן. מפנים את תכולת הדירה. חפצים שאמא אספה. בזמנו הייתי אומרת שהיא מביאה אליה הביתה כל מה שאנשים זורקים. ושמקומי היה אחרי הפח. על הדרך, כל אחד מאיתנו, האחים, מפנה גם הרבה 'אגירות' ממקום מגוריו שלו. על אף שנדרשים לכך משאבים, בחרתי בשיטת הקח-תן של המסירות, ברוח האקולוגיה. ועדיין בתוך כל זה מיונים למחזור. בנוסף, לכל אחד מאיתנו היה חשוב לתרום דם. ממש בימים אלו. קשר דם. לחיים. לא הרגשתי חולשה אחרי תרומת הדם (והי, לא דחו אותי, שזה כבר משהו). אדרבא, הרגשתי עוררות יתר ועודף אנרגיות. אבל נזהרתי לא להתאמץ, כפי שמבקשים. ספטמבר יהיה סוג של חודש מנוחה יחסית. פתאום אני קולטת כמה עבדתי סופר קשה בעשר השנים האחרונות. בלי אוויר. ובניתי סוכה. סוכת שלום. להתראות וחג שמח! סוריקטה
הי סוריקטה, אכן, כאב מטורף. ואם אתבסס על חוויתי אותך פה - טוב שנולדת ואת חמודה מאוד, ובאמת למה? וסוכה זה נהדר. חג שמסמל את הארעיות, לא?... למרות הכל, חג שמח. אודי
כואס , ובטח שהכאב מטורף ביל י נסבל ולגמרי מסכימה עם אודי שאת ממש חמודה ונהדרת שמגיע לך טוב ובהחלט למה ??? וסוכה זה נפלא איזה כייף שאת עושה סוכת שלום .... בתקווה לפיוס ושקט פנימיים עם הקושי ♥️♥️♥️♥️♥️ אביב
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
