היום קמתי

בוקר אור, היום קמתי (אולי כי השינה הייתה אחרת, ואולי כי משהו מתהווה) בלי היישות הזאת שבדרך כלל עטה לרשום כאן בבקרים בחדות. נמאס לי קצת ממנה. מהיישות. חופרת, טו מאץ' מעמיקה, מסובכת. פחות מבינים אותה. חושבת שלפעמים קל יותר להיות פשוט ואפילו קצת שטחי. ובסך הכל רך. שלם. ואולי מתמסר ומזמין יותר. עכשיו, אביב, חוזרת למה שכתבת לי אתמול, ומצליחה להבין יותר. סופשבוע נעים, סוריקטה

סוריקטה כל חלק ממך מוזמן ואהוב ואת כשלם מדהימה

איזו כותרת..*היום קמתי* ודבר ראשון שעלה בדעתי נהדר שגם היום קמת !! כן קראתי ולגמרי מבינה בראש ...*רק שם* שהצלחת לישון הלילה איזו הרגשה של התחדשות נהדרת לקום ולהרגיש נכון ... אני לא ממש זוכה לזה כמעט חטולית.

הי אודי, תחושת הקלילות, הריחוף שחרור שאתה מתאר היא, בעיניי, תוצאה של עבודה של שנים. נראה שהיה מאד שווה את זה. אתה אלוף. ואני קצת מקנאה ביכולת ובתעוזה. סוריקטה

הי חטולית, אהבתי את מה שראית. דווקא באותו לילה ההרגשה הייתה שהשינה לא מספקת. יש לי מכשירי ניטור, כי תמיד יש פער בין החוויה הסוביקטיבית לאוביקטיבית. אבל כן, תקופה שאני מצליחה להשיג שינה רציפה (אחרי חיים שלמים שזה היה נושא כבד) בסיוע שלוש תרופות שונות, תוספי תזונה, הרבה שנות טיפול, ועוד אמצעים של אנשים בודדים. גם היום קמתי, אגב. במזל שלא נוראי כמו בסופ"ש שעבר. תודה יפה שלי, שלך, סוריקטה

הי אביב, החלק יישאר, לא נידיתי אותו. וגם אי אפשר. מבינה מדוע הוא יכול לעצבן או להרחיק לפעמים. ואולי יש מי שדווקא יסתקרן. לא יודעת. החלק הדייקן הזה כתב לאודי על המים לא מזמן. קצת מביך. לא רואה את עצמי כמדהימה. רק מקווה לפחות סבל. זה ממש אכזרי להיות נתון בכאב צורב מידי. תודה, סוריקטה