לקבל את החסר והחלקי זה סיפור חיי.. ;) ......

ואודי זה שאני אוהבת לקרוא את יאלום לא אומר שאני מסכימה איתו.. אני ממש לא חושבת שאנחנו לא קיימים לפני ואחרי מותנו. אני מאמינה שהנשמה ניצחית!!! ויודע משהו למרות שהוא רוצה לחשוב ולהאמין ש"אין מרילין" (אישתו שנפטרה) הוא לא ממש מאמין בזה לגמריי... הוא נאבק בעצמו לא לשתף אותה במה שעובר עליו..רוצה לשתף אבל היא הרי לא קיימת! אני אומרת להפך תשתף אותה ותמשיך לדבר איתה (כי היא כן שומעת! והיא איתך, מלווה אותך) וזה מה שיעזור לך להתגבר ולהשאיר אותה בליבך לעד!! הנשמה ניצחית! טוב. נו....כל אחד ומחשבותיו ואמונותיו. אולי אני טועה??? ואולי רק כך כן כדאי לאהוב אם הנשמה ניצחית??? :( כבר אני לא מבינה כלום...

מיכלי מאמי אני חושבת שהנשמה ניצחית אין ספק ..בגלל גילגולי נשמות ובהחלט טוב וחשוב לאהוב כל אחד לפי מה שהוא מרגיש.. לפעמים לוקח שנים להבין שהרגש הזה קיים ואייך הוא מתנהל בתוכנו אך לא לוותר עליו.. חטולית

הי חברים, גם אני מאד עושה את ההקשר בין קיום וחיבור הגוף לנשמה. כמה בנות סיפרו לי על חוויה חוץ גופית שעברו. הן תיארו זאת כהפרדה בין הנשמה לגוף. אני נוטה לחשוב שמדובר במצב תודעתי מסוים. בהיות הגוף כן מחובר לראש. ואכן - סופיות. שבעיניי גם נותנת את המשמעות וההגדרה. ובמיוחד בזמן שכזה - אמא מתה. החלקים ממנה שהוטמעו בי עמוק, שואתיים, נותרים בי. חלקים שלי. אז אני כנראה עם גישה ארצית יותר. כאמור אין ויכוח. איש ותפיסתו ומה שמעניק לו תחושת יציבות וביטחון. סוריקטה