שבוע טוב,

הי כולם, התחלתי לרשום את ההודעה למטה ויאללה העליתי אותה בסוף לכאן. זוכרת שרציתי לומר שוואו נסחפתם עם הלידה מחדש. מרגישה לרגעים שחותכים כל מני דבק ממני אל המלכודת. ואני בעמדת ויתור (לאו דווקא שלילית) יאללה אין לי כוח. אבל כל כך הרבה שנים שאיני יודעת או אפילו יכולה (כי יש התנוונות) להניע איברים. יודעת שאפשר ללמוד קצת, וגם זה יישאר נכה. הזמן יאמר. בינתיים פחד ובלבול גדולים. גם השאיבה המוכרת אל המוות. מן הסתם גם דחף החיים מושך לכיון שלו כל השנים - אני כאן. חלקיות מאד הדרכים וכבר פחות ארוכות בגילי. ועדיין - אבל לאן? המשאלה לאמא טובה עודנה. כנראה שטרם הצלחתי לקלוט עד כמה היא, האמיתית, הייתה חולה. זה היה מתעתע מאד. הרגשה חזקה שיש דבר (לא ידוע) שאינו מדובר בהקשר שלה. אולי ההגחה של הלא ידוע הזה תביא עימה הקלה. ואולי לא. כי הקצב והעיתוי, אתם יודעים. מה יש שם, מה? סוריקטה

אהובה שאת סוריקטה עצם זה שלא השארת אותה מאחור .... ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

הרבה כאב נשמע בקולך ומחשבות על... מחשבות על אמא טובה תמיד יהיו ... ועוד תהיות על למה לא ולמה לא הגיע גם לי מבינה אותך ואת תשאי אותה בליבך עם על שאר התהיות...כי אין תשובות לצערי חטולית