שובע תמידי - מה המשמעות ?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בן 30+. הגובה שלי - 1.67 , המשקל - כ- 77 קילו ( עודף משקל ) , תרופות פסיכיאטריות : רסיטל ורידזין. אני לא רעב בעיקר בערב. אני אוכל לפעמים רק כי "צריך", למען השובע, הרי צריך לאכול ? ככה זה מכ-3 חודשים לפני יום הולדת 19. חוסר התיאבון שלי הוא כל השנה, הבית גדול , יש כסף , אני לא מתאמן, אני קונה ואוגר מזון. התפריט : קטניות, שומנים, סיבים, מזון מהחי, אוכל שטוגן, בושל, עובד, תובל והומלח . בצהריים בשר ( בעיקר עוף) ופסטה או תפוחי אדמה באיזושהי צורה ( צ'יפס פעם בשבוע), מעט חומוס וטחינה. לחמניה ופיתה פעמיים בשבוע וחלה למריחה רק בשישי . מאכלים דיאטטיים: דני 0% שומן, חלבה ללא סוכר ושוקולד ללא תוספת סוכר. פירות: פעם ביומיים ( העונה 2 נקטרינות ו20 ענבים ). קינוחים : ארטיק וגלידה ובחלק מהשבוע שוקולד. שתייה : מים ומשקה קל ללא סוכר בלבד כולל שוקו. לא שתיתי שייק וקפה כבר 4 שנים. מאכלים נדירים : פיצה, פירה ולחם מטוגן. מאכלים שלא אכלתי חודשים : מרק לא תעשייתי, וופל ופודינג . תוספים : ויטמין D, אומגה 3 ופרוביוטיקה . אני מגוון באוכל, לפעמים אוכל לבד , אין מוזיקה וטלוויזיה בארוחות, אוכל בין הארוחות הגדולות , לפעמים מוותר על ארוחת הבוקר , אוכל את החלבונים עם העמילנים , לפעמים אוכל קרוב לשינה , שותה רק כוס שתייה אחת לארוחה כשאני בבית ( כשאני במסעדה וזה קורה לעיתים רחוקות גומר בקבוק משקה קטן ).לא אלכוהוליסט, מעשן ומסומם. סטטוס פיזי : בריא באופן כללי כל השנים למעט צמא מוגבר בשעות 17:00 -22:00, כיב בחניכים מגיל 15 והרבה שיער. מצב נפשי : הדאגה היחידה שלי היא לגבי הזיקפה, אני רוצה זוגיות ומין ורק לגבי זה יש מעט כעס. לרוב יש ריכוז ורוגע. בדיקת הדם שערכתי לאחרונה לא גילתה סוכרת. לאחרונה שאלתי בפורום אחר והמומחה שם רשם לי " לך לדיאטטנית ! ". שאלות : 1. האם הרקע להפרעה שלי הוא רק נפשי ? 2. האם זה עקב התרופות ? 3. האם זה עקב הדאגה מחיי האהבה ? 4. מה לעשות ? 5. האם בינתיים לשנות את ההרגלים - לשתות רק בין הארוחות ? 6. אם לא אוכל מספיק אז אני עלול להיות רעב בלילה כמו שקורה לאנשים ? 7. מה הטיפול?
שלום לך, אני מצליח לעקוב אחרי כל הפרטים ןמטר השאלות. זה לא ממש מתאים לפורום כאן. ממליץ לך לנסות ולהגיב לאחרים כאן ואולי ליצור קצת קשרים מעבר לעיסוק האובבסיבי שלך בפרטי הפרטים... אתה נשאר כך מאוד לבד, כאן, ואולי גם בחיים עצמם. אודי