אמא שלי מנסה לנהל לי את החיים, מה לעשות ?

אמא שלי בת 60 + ואני מרגיש שהיא מנסה להשתלט לי על החיים בגלל שאני אדם עם צרכים מיוחדים. לפעמים היא רוצה שאחסוך כסף , למרות שיש לה הרבה כסף, לפעמים לא אכפת לה שאני מבזבז כסף ולפעמים היא אפילו לא מבינה למה אני שומר על הכסף - למשל אמרתי לה שאני מוכן לוותר על ערוצי הספורט בתשלום כי זה כבר פחות מעניין אותי אז היא אומרת שנשאיר אותם כי לדבריה אולי אני עוד אחזור לצפות בהם וכשפעם לא קניתי חומוס בסופר כי לא היה אריזת חסכון של חומוס אז היא לא הבינה למה קניתי את החומוס הקטן יותר שהמחיר עליו לא יחסי לכמות של החומוס בתוך הקופסה. אבל למשל כשאני מבקש ממנה להתגלח פעם בשנה תמורת 20 ש"ח אצל הספר שלי ושל אח שלי היא מתנגדת כי היא מזכירה לי שהוא פצע אותי פעם כשהוא סיפר אותי. בעיקר היא משתלטת עליי בתחום היחסים הבינ-אישיים. היא קובעת לי עם מי להסתובב, מתי מותר לשלוח למישהו הודעה בווצאפ , חושבת שזה מפריע שאשלח גם למישהו שלא שומר שבת הודעה לאחר שנכנסה השבת, איזה דברים לחשוף בצ'אטים ובפורומים השונים באינטרנט, איפה אטייל לבד בארץ ( אני אומר לעצמי שאני מוכן להיות מחר באמריקה ולהודיע לה משם שאני שם כי אני בן אדם חופשי) ואוסרת עליי להסתובב בשעה מאוחרת ברחובות למרות שבעבר כבר הייתי במקום ציבורי לבד. מצד אחד היא פוחדת שאנשים מפוקפקים יהרגו אותי ומצד שני שיכניסו אותי למעצר, למרות שאיזה שוטר יחשוד באדם חמוד כמוני שמעולם לא עבר על החוק. היא קובעת גם איזה בחורות אני אכניס לחדר שלי בבית שלה ( = שלנו ?! ) ושאם הבחורה לא נראית לה אז היא אומרת לי שהיא פשוט לא תפתח את הדלת, אז בתגובה אני אומר לה שאני יירד למטה בלי לשאול אותה אז היא אומרת לי " ייקחו אותך לעזה ! ". לפעמים היא גם מדברת לא בלוגיקה. לפני כמה ימים היא צעקה עליי שאף אחד לא סובל אותי ומייד הפרכתי את הטענה שלה בכך שסיפרתי לה שמישהו לא מהמשפחה שלי התעניין לשלומי. ונחשו מה קרה לאחר יומיים ? היא מספרת לי שהמוכרת בחומוסייה שליד הבית שלי שאני קונה בה לפעמים מזון הביתה אומרת לה שאני נחמד, וזאת למרות שכבר חודש וחצי לא קניתי שם כלום. והיא חושבת שאם היא תגור לבד אז אין סיכוי שייפול משהו על הרצפה או שיהיו הרבה כלים בכיור. הכי חשוב לה בחיים שאני אהייה בן אדם עובד, למרות שעכשיו אני בקושי מרוויח בעבודה, שלא אהייה משועמם ושאהייה בריא. לפעמים היא אופטימית מדי וכשאני אומר לה שאולי יש לי סוכרת או מחלה אחרת שפוגעת לי בתיאבון אז היא אומרת מה פתאום , למרות שלפעמים היא צודקת אבל זה ברור שלנשים יש אינטואיציה טובה אבל גם לי יש יכולת ניבוא די טובה ולפעמים היא מזלזלת בזה. אז לפעמים מצד שני היא פאסימית ופוחדת שיפטרו אותי מהעבודה על דברים שאני עושה או שאם יש לי שבר באיזה איבר בגוף אז שהוא יוחמר למרות שכולם אמרו לה שאין לה מה לדאוג. יש תחומים מעטים בחיים שבהם היא נותנת לי חופש פעולה מלא כמו בעניין של מה אוכלים, כמה אוכלים ואם בכלל לאכול ופה אני דווקא אומר לה שהיא תדאג לי שלא אשמין ושהיא תחליט מה היא תבשל למשפחה. אני יודע שהיא לא חייבת לי כלום בגילי , שיש לה את הצרות של בחורה בגילה ואני מוכן לעבור לגור בקרוב בדיור עם אנשים מיוחדים כמוני, אבל מי מבטיח לי שהיא לא תנסה להיות זו לנהל לי את החיים גם מרחוק. למרות שהיא הבטיחה לי שהיא לא תנסה. היא גם רוצה לשים לי אפוטרופוס מעל הראש שיידאג שאני לא אזרוק כספים לפח, אבל לדעתי מה שאני מקבל מביטוח לאומי וממקום העבודה שלי שייך רק לי ואין לאף אחד זכות לקבוע לי מה לעשות עם הכסף שאני עובד בשבילו. לעומת זאת, את אח שלי שלעומתי הוא לא יודע לקנות בסופר, שהוא גם לא יודע כמוני לשטוף את הרצפה ושלעומתי הוא גם נעדר הרבה מהעבודה גם כשהוא לא חולה מבחינתה שהוא יישאר לגור איתה עד יום מותה. היא גם אומרת שבדיור יש אנשים שיעזרו לי עם בעיות טכניות שנוגעות למכשירי החשמל, אך אני לא יודע אם היא צודקת. אני גם לא צריך שתגידו לי לעשות בשבילה משהו טוב לשם שינוי כי לדעתי אני מפנק אותה בדרך שלי. אפילו לא לנסות לשדך לה מישהו, כי לי בעצמי אין בחורה והיא גם ככה לא מעוניינת בגבר. מה הן העצות שלכם ? אני חושב שהמניע להתנהגות הקיצונית הזאת שלה הוא גנטי, כי אמא שלה שכבר מתה גם הייתה חרדתית לה ולאח של אמא שלי ולי ולאח שלי אבל בשנותייה האחרונות כשהיא ישבה בבית אבות ליד הבית שלנו כבר לא היה אכפת לה מכלום חוץ מעצמה. איך אתם מפרש את האישיות של אמא שלי ?