הזדקנות

הי כולם, כתמיד, ולא כל שכן בתקופה שכזו, מחשבות סביב הזדקנות או כל ירידה שהיא בדרגת העצמאות ומצוקה כלכלית טורדים את הראש. מלכתחילה אני אדם חלש וגם ללא משאבים רבים. היום אני עובדת קשה מאד ומרוויחה מעט יחסית. חושבת להפסיק, הגוף כבר מקרטע ממש ופצוע, אבל זו מחשבה לא טובה, כי לא יהיה לי ממה לחיות. אין לי ממש עתודות. מה קורה עם אנשים כמוני באחרית ימיהם, שהם מאד בודדים, ללא דור המשך, גם ללא חברים ממש קרובים, שגם כך לא פשוט להם לקבל סיוע, או לדאוג לעצמם. מה קורה. אבא שלי, שיש לו כמה ילדים, וכולם תומכים בו ואפילו גרושתו השנייה, הכריז בעבר על תפיסתו ש'יזרקו אותו לכלבים', ואולי גם מסיבה זו ניסה לסיים את חייו, למרות שכנראה זו הייתה דרכו לבדוק שזה ממש לא המצב, וכן להסכים לקבל עזרה. שאלתי את סובביי מה יקרה איתי בעתיד והתשובה הייתה - בואי נאמר לך סטרייט אין דה פייס - אכלת אותה. מחשבות מתאימות לאדם בדיכאון. ואגב מחשבות כאלה - דובר כאן בעבר בפורום על טיפול DBT. ניסיתי לקרוא, לראות סרטונים להתעניין מול אנשים שהם קצת במקצוע ולא הצלחתי להבין. כן את הרעיונות - לא איך זה באמת קורה. אחת שכמותי אפילו לוקחת מרחק מעניינים רוחניים. מדיטציות ומיינדפולנס ניסיתי ופעמים רבות, וכאילו אין להן נגיעה אליי. אכלתי משהו מגעיל הבוקר פיכס. וקודם רשמתי שאכלתי אותה. נו. סוריקטה

המחשבות הלא ריאליות שלי אומרות שאני רוצה את החיים שלי בחזרה לחוות שאמא תהיה נורמלית ותאהב ובית וביטחון וכלום מזה לא יהיה ככה יש חלופות חלקיות וכל זה ואולי יש משהו בפנים שאינו מתפשר הכיוון שאיכשהו כן, וכל כך לא דומה הוא להיות זקנה באיזה סוג של דיור בעיקר להתכווץ ולהתחבא. הכירו כבר יתר מידי. סוריקטה, כנראה ממשיכה לרצות לא לגדול.

סוריקטה מאוד מאוד מבינה לליבך גם אם יש לי המשך עדין..... האמת שבמידה מסויימת אכלנו אותה , מאות אלפי שקלים שהולכים לטיפולים השונים היו יכולים להיות איזה עתודה כלכלית אבל בלעדיהם כנראה לא היינו חיים ועדין יש עוד כמה שנים לנסות לתקן יכול להיות שהגיע הזמן לשנות אולי לנסות שוב לפתוח את תיק הנכות היום יש לך אבחנות , וכן לדבר על כל הקשיים ועל חוסר החכולת לעבוד זה יכול לעזור גם בזקנה ובהחלט אולי גם הגיע הזמן לשנות עבודה גם זה אפשרי שוב עם חשיבה לאן ואיך ניתן להיעזר בלשכה ברווחה ועוד אני חושבת שהיום את כבר יותר מוכנה להיעזר . לנכות יש את יד מכוונת שווה להתייעץ איתם . ובהחלט מחשבות של כל מי ששם בגיל הזה שעוד רגע לא יהיה לנו כוח לדאוג לעצמיינו

ועכשיו רק שמה לב שלא סגרתי אולי כי הרהורים כמו שלך מאוד מטרידים גם אותי שנים רבות של עבודות עם מינימום זכויות אם בכלל מותירות אותי בהחלט במקום לא מזהיר אתך יקרה תחשבי מחוץ לקופסא שם יש תמיד את הפתרונות הכי יעילים אביב

הי אביב, מסכימה - משאבים כלכליים אדירים לטיפולים, שלכאורה היו יכולים להיות עתודות או חסכונות מצטברים, אבל לא, משום שיש סיכוי שהיו יורדים לטמיון כלשהו בגלל שלא היינו יודעים להשתמש בהם או לשמור עליהם. יכול להיות שכן היינו פיזית פה , כלומר הגוף, אבל הנפש פחות... שינוי באופן התעסוקה הוא משהו שכן חשבתי עליו, אך כאן אני עדיין במבוי סתום. נראה לי שיהיה פחות פשוט עבורי להיעזר בגוף קר. מניחה שהצדק עימך בחשיבה מחוץ לקופסא. הבדידות והקטנת העצמאות מטרידות מאד. גם עניין הזכויות המועטות שקשורות לסוג מסוים של עבודות, בעיקר אלו הנעדרות קביעות. שלך, סוריקטה