לא יודעת איך לעזור לעצמי יותר...

אני לא יודעת איפה להתחיל אני לא מצליחה להבין או לעכל מה שעובר עלי אז אני כותבת כאן כדי לנסות להבין אני מתקשה לחיות אני מכריחה את עצמי לתפקד, ללכת לעבודה, לעזור לאנשים כאשר בפנים אני מתפרקת חוץ מהמטפלת אני לא בקשר עם אף אחד אני לא יודעת איך להיות בקשר אני יודעת לטפל ולתת. כל היום אני מחכה לחזור הביתה כדי להרגיש בטוח. כל הזמן אני מפחדת פחד מוות. אני מפחדת מאנשים מאוד. המון שנים בטיפול ועדיין לא מצליחה להרגיש בטוח ולא מצליח להיות בקשר. כואב לי בפנים בתוך הנפש ברמות שאי אפשר לתאר...

נשמע ממש,קשה..הלוואי שתצליחי להיות בקשר נוסף מהטיפול. מאמינה שכן. אך בינתיים האחזי בקשר הזה. מאמינה שמי שעושה טוב הטוב יגיע אליו! הוא יגיע. האמיני בכך!

כל כך אבל כל כך מבינה אותך שנים ברחתי מעבודה אמיתית כזאת שיש בה אינטרקציה עם אנשים בריאים (צוות) עבודה מבחינתי זה צורך קיומי בכדי להתקיים אם היה ממולא הצורך הזה כנראה הייתי מעדיפה לא לצאת מהבית פגישה שלמה ורק זה בדיוק זה נאמר לה ובכל זאת , המעט שאנחנו כן יוצרות מתקשרות אפילו כאן זה טוב . הלב הוא בועה מגינה ובטוחה הבדידות חונקת ומקשה בהחלט אחד מהנזקים הגדולים ביותר של להיות נפגע טראומה בילדות . אתך אהובה מחבקת

הי ינשופית חמודית, ככל שאני מכירה - נראה שהרגעים בהם הכי נזקקים לסיוע, הם גם אלה הכי שותקים. כשכבר ניתן לבקש, כלומר יש הקלה מסוימת, אז כבר, נו טוב, הסתדרנו לבד והזמן חלף. אני חושבת שהפיצול מציל במובן זה שעדיין תפקוד כעבודה מסודרת כן נמשך. מקצוע ועבודה קבועה הם משהו ששווה לשמור עליו ומאד חבל לאבד אותו וגם זה עוזר. ולקשר עם המטפלת בתפקידה, גם אם היא אחת, יש משמעות רבה. תחושת הבטחון בבית גם היא אינה דבר של מה בכך. נוראית הפגיעה באמון שנגרמה לשכמותנו בעבר. בוקר טוב, סוריקטה

ינשופית אהובה מצב לחוץ מכל הכיוונים אייך לעזור לעצמך עם כל הלחץ הזה ? מה הדבר שהכי משמח אותך? שהכי עוטף אותך בחום מחבק ? אולי תחשבי על זה .. מצטערת שאין לי רעיונות יותר טובים לתמוך בך אוהבת חטולית

תודה רבה לכן וגם לאודי המילים שלכם עוגן בשבילי תודה