אודי וכמובן כולם

אודי, כתבת לי באחד העצים - שנפתח מרחב מעברי למרות מחאותיי הנמרצות. אוכל לשאול במה ראית שנפתח המרחב המעברי, שהוא כנראה לב העניין אצלי עכשיו? למרות שחלף זמן ואולי כבר נשמט מן הזכרון. אז, אודי, התגובה הראשונית שלי הייתה, נו, לכסח גם את המשפט הזה שרשמת לי. כידוע - החרמש אצלי עובר עוד לפני שהייתה נביטה, כך שאיני יודעת אפילו מה התחיל להגיח. ואני שואלת גם כדי להבין כיצד נאחזים בטוב, הכאמור, חלקי. אלו דברים שנחשבים טובים אני יכולה לעשות למרות שאין לי שום מוטיבציה, אבל ממש, שביצועם כן יוכל לגרות אצלי את הקרום של החשק. ההצעה שניתנה לי הייתה דווקא לא בתחום הפעילות הגופנית או המוזיקה, אלא הבישול, או חוויית מסעדה. חשבתי בכוח לממש אתמול, אבל היה לילה והמון גשם אחרי שהתעוררתי עוד לפני לפנות בוקר. סיבה הגיונית לבטל... סופש נעים, סוריקטה

שחזרתי לפתח חרדה רצינית בהקשר החירות שהקורונה לוקחת. ממש מפחיד. סוריקטה

הי אודי, חשבתי שאולי היה משהו מעבר למשחק בכותרות. את המשחקיות בכותרות, שבוודאי אני זוכרת, דווקא פחות נראה לי שכיסחתי. או שמא יצרתי רושם כזה. מצטערת. מה שיכול לרכך, אולי, הוא דווקא דיבור פשוט, עניינים 'צדדיים' לכאורה (כמו בשיחה על פולניה, תימן ותוניס עם מיכל, למשל), ולא רק לעומק הכאב. שבוע טוב ותודה, סוריקטה