המשך.... .אולי אני לא ברורה קצת. לא מובנת גם לי....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אביב יקרה, כל כך מזדהה עם הביקורתיות. בול אמא שלי.. אוףףף ..מה שלא אעשה זה לא טוב! והכל הכל סובב סביבה. כל העולםםםםםםם!!! אבי סמרטוט שלה. אם אני לא אתקשר יום אחד..וואו.סוף העולם.היא תתקשר כמובן ותנזוף, תעשה יסוריי מצפון ועוד.. ...אין מצב,שאתרחק או אתנתק. היה נסיון כזה שכשל...אני לא מסוגלת. כן יכולתי לצאת מהבית אבל זה דרש כוחות..וניצלתי ע"י חתונה :) כשהיא חולה וזה קורה הרבה..היא אוהבת את זה ממש כך נראה..המסכנות, שכולם סביבה... טוב נו, פנטזיה על חיבוק, חום, מילה טובה..יודעת שאין סיכוי לכך..היא היחידה שצריכה ממני.... היא מנג'סת לכולם שיבואו אליה כאילו אין לילדים שלי עיסוקים...רק שנבוא ונהיה קרובים כדי שתנהל את כולנו..צריכה לדעת הכלללל...בקיצור ובמילה אחת - פולניה! אבל עם כל הסטריאוטיפים... :( איך איך אוהב??? אולי ארחם....מרחמת ...חומלת..הכעס שכח. אודי...חיפשתי קרבה, חום וכו' ע"י הנסיון להיות טובה..זה לא עובד!!!! היא זו שזקוקה תמיד! היא זו שקשה לה, רע לה ..וואט אבר מאז שאני זוכרת את עצמי...והיא בכלל לא כזו זקנה.. :( עכשיו אני זקוקה לחיבוק .. מתגעגעת למטפלת, אדם זר כביכול שהייתה לי לאם :( עצוב...עצוב לי....עברו כבר חמישה חודשים ללא טיפול. אבל מי סופר? אשמח אם תאמרו משו...אולי ...מנחם? אולי שאני מספיק "טובה"..ולא משנה מה.. אני ראויה לאהבת אם?? לא בטוחה פתאום... ופעם חשבתי שהיא "אוהבת" בדרכה...גם כן דרך...
ורציתי לכתוב לך קודם פולניה :-) מובהקות פולניה סוריקטה שאגב נהנית מזה שטועים לחשוב שהיא, כלומר אני, תימניה
הי שוב מיכל, מניחה שאת, או, לפחות, חלקים בך, מייצגים את הקול השפוי במשפחה. אבל במשפחה 'מופרעת' יש שיאמרו על השפוי והנורמלי (שכך נחשב בחברה ובתרבות הספציפיות באופן רחב) בדיוק הפוך. הייתי מציעה לקחת את מה ש'הם' אומרים עליך כהשלכה של החלקים שלהם שהם לא מוכנים לקבל כבתוכם. מעצבן ולא הוגן. ולמה דווקא את? אולי משום שאת רגישה, מכילה ועוד. בדיוק הזכרתי כאן את הניסיון להיאחז ולהיצמד לטוב. נראה שאת יודעת לעשות זאת. כולנו גאים בך שאת יודעת להיזכר בחוזקות שלך. במרחב המשותף הטוב עם המטפלת. וביש (המוגבל...). בקיצור - את בסדר. סוריקטה
מאמי ברור לגמרי שמגיע לך חיבוק וליטוף של אהבה מאמא כל אחד/ת זקוקים ויש להמון נפגעות כמונו " אמא פולניה" כזו שהאף שלה תמיד נמצא בצלחת של כולם..וכשהיא בצלחת שלה היא נזכרת שזה לא מספיק ומתחילה לטפס על כל מי שפנוי את ממש נהדרת !! יודעת שקל להגיד וקשה לבצע אך..השתדלי לדלג על ההערות שלה.. חיבוק מאמי שלי חטולית
סוריקטה, חייכת- תמניה חחח לי אומרים שאני בטוח לא אשכנזיה חושבים תוניסאית או משהו מזרחי..גם אני נהנית מזה, אומרים שאני לבבית מידיי ופתוחה, לא אופי אשכנזי🤣 וואו...תודה על המחמאות והעידוד...הסמקתי..למדתי לקבל מחמאות. תודה יקרה! 😍 אחרי שקראתי אותי זה נשמע קטנוני לקטר ככה.. קצת ילדותי או טינאיג'רי כזה. אבל אני לא כועסת על הוריי, למרות שעדיין קשה לי לקבל את העובדות.
תודה חטולית יקרה, כנראה שעוד יש ותמיד תהיה לי הרגשה של חוסר...לא יכולה להתגבר על החסך הזה.... תודה יקרה, חשוב לי להרגיש ראויה לאהבה ...לא תמיד מרגישה כך..לפעמים כן..
הי מיכל, היכולת להגיד שגם את זקוקה - חשובה מאוד, בעיקר לאור חוסר היכולת להגיד זאת מול אמא, כפי שעולה מתיאורך. אודי
הי מיכל יקרה, משעשע הקטע עם העדות. מסכימה איתך שיצאנו כאילו טינאג'ריות כי מה, די, וכאלה, ויש בזה אמת. חלאס, היינו אמורות להיפרד. אבל יש חלקים. מה לעשות, לפעמים הם בורחים להם. ולפעמים אני מתביישת. מצד שני, יכול להיות שהסוג של בכי שיצא מאיתנו כאן מסמן תחילתו של משהו חדש. אז אולי. יכולה לומר לך שמכירה הרבה אנשים שכן ישתפו אותי בתלונות וכעסים שקשורים למערכות היחסים בינם לבין ההורים שלהם. המשפחה בכלל. אנשים בוגרים שהתקדמו מאד בחיים, בעשורים מתקדמים. טוב לראות אותך מחייכת, גם אם וירטואלית. שבוע טוב, סוריקטה