ימים לבנים ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא יודעת למה זאת הכותרת שעלתה לי בראש ... ימים סבוכים ארוכים נפשית ופיזית הרבה מעורבב עבר הווה מתקשה לשים את הגבול בן להיות בת לבין להיות מטפלת ...להיות מטפלת מכאיב לי מזכיר לי את הטיפול האחרון שהסתיים לפני מספר חודשים . קשה לי יותר מידי מוות ומחלות הרבה אנרגיה להחזיק גם את כל התהליך בעבודה החדשה אבל גם מאוד טוב לי שם מרגישה שזה המקום הנכון עבורי אבל שוב נאלצת להחזיק את כל הפנים כדי להיות נקייה ונוכחת בשביל החוץ ימים כאלה ארוכים ... סליחה שלא ממש כאן ולא ממש אני רגע כזה של צורך ליד מושטת ולהנכיח את עצמי מול טונות של רצון להיעלם .
הי אביב, את כאן גם שאת 'לא כאן'. ועוד איך. ואת את, גם כשאת 'לא את'. חלקים אחרים וגם הם אהובים. והעבודה החדשה - לצד כל המעיכה ושק הטונות על הגב - אני נפעמת ממך. ונראה שאת מצליחה להפריד, וזה מאד מאד אינו מובן מאליו, כשיש כוח אדיר שעושה כל שיבכולתו כדי לערבב. היי את והאמת שלך. ובעצם את כזאת. פשוט כך. מבחינת הפורום ואיך שאני רואה אותו עכשיו - ממש לא הצפת אותנו. שלך, סוריקטה
נשמה אהובה אם עוזר לך הנה לך ידי המושטת לך לבוא להיות להנכיח וגם לקבל חיבוק גדול ... אל תיעלמי זקוקים לך גם כאן ושימחת אותי מאוד על הבשורה שטוב לך במקום העבודה שלך כן קשה לעשות הפרדה בין להיות בת ולבין להיות מטפלת כי אחרי הכל היא אמא...ובאשר היא תהיה עד ...עולם ! חיבוק ענק ומרגיע אם מתאים לך חטולית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
