סוריקטה נפלאאא.

זעם זה טוב בתנאי שלא פגעת בעצמך זה אומר שמשהו בגוף השתחרר החוצה הכנסת מהחוץ פנימה ומשהו מהפנים הכואב יצא החוצה כמו בבישול מכניסים חומרים מהחוץ פנימה לסיר יוצאים אדים זעם יוצא תבשיל חדש ולגבי העשייה את ממש לא חייבת ונמשיך לאהוב אותך כמו שאת גם לא לכל אחד מתאימה הדרך לכל אחד הדרך שלה אבל עצם החשיבה מבשלת מבפנים יוצא קיטור ואז אולי לרגע רואים עוד מטר דרך קדימה הדרך הייחודית לך וזה בסדר למה שנוותר עלייך את ממש לא חייבת ללכת בתלם כי מישהו אמר ... אוהבת חיבוק אביב

ואת חכמה. הי אביב, לא הוצאתי את הזעם הפנימי על עצמי. לא פגעתי פיזית בי וגם לא במתכון. פנימה או החוצה. יפה חשבת. ויפה לי שזה לא קרה. הייתי איכשהו מודעת. מקווה. חזרתי עליו, אגב. על המתכון המשוכלל. וכיבדתי הרבה אנשים, בשתי הפעמים. זה אמור להיות משהו שנחשב מיוחד. כולם אמרו לי כאלה מילים טובות ומשובחות עליו. חזרתי להקשיב מיליון פעם והראש ממאן להאמין. קצת כמו שיצאתי עם מוניטין בתחום שבו אני עוסקת כרגע, וכל הזמן, כל יום שומעת הרעפות מוגזמות של שבחים (וגם מעלה רעיון של פרישה בשיא), ולא מצליחה להאמין. בכל אופן, כיוון החשיבה של עשיתי די בתחום - די חזק. מעניין, ואולי כלל לא מקרי, שזה מתרחש אחרי המוות של אמא. רופא הנפש היה אומר שאני מראה את הטוב הזה כחלק מהכחשה של האמא הפנימית שהיא, אהמממ, פחות. ועניין ההכחשה של האמא כפי שהיא הייתה, אולי פחות טוב עבורי. וואי, בזכותך נזכרתי שהדברים הללו נאמרו. הדרך שלי אולי שונה, וגם בקצבים אחרים. מניחה שלא מתוך כוונה להיות אחרת בכל מחיר, כדי לא 'להיות עדר'. לצורך העניין מביטויי עידן הקורונה - אני הולכת עם החיסונים ולא מכחישה את קיום המחלה. גם אם מטרידות אותי התנהלויות מסוימות. זה לא סותר. נראה לי שיותר לא יודעים מאשר כן יודעים. ואולי מי שמוותר עליי זו אני. כלומר, אותו חלק שלא נפרד וממשיך להזדהות עם אותה אמא. שמתה כבר. מצאתי את עצמי מקללת את האיש ההוא, החבר שלה. שימות. אבל הוא מת באמת כבר. אוף. תודה על החבל המקשר, סוריקטה

יש הודעות שאני חוזרת וקוראת את מתוקה, אביב. בוקר טוב וחיוך, סוריקטה