הכל מתבלבל לנו...היום ואז.....

מרגישה כל כך לבד יש הרבה מצוקה תקופה ארוכה בעבודה יש הרעת תנאים - כולל אלימות מילולית מצד הממונים עלי ופגיעה בשכר ואני פעם הראשונה בחיים נאלצתי לפנות לועד עובדים והם מנסים להלחם עבורי. חברותי מפחדים לדבר ולהגן עלי וזה מחזיר אותי לילדות.. תחושות קשות של חוסר אונים ושלא מגנים עלי... כן, הפעם אני נלחמת וזה מעיד על חוזק. אבל אני רועדת מפחד מההשלכות, מההתמודדויות... ותחושת הלבד ושאני חייבת להלחם ולהיות חזקה מתיש אותי . והפנטזיה של אז, בילדות, שמישהו יבוא להציל לא מרפה... ואף אחד לא בא. ויש לי רק אותי. ונכון אני גדולה אבל יש גם קטנים לא מצליחה להרגיע והכל מתבלבל לי. הכי הכי הכי רוצים להרגיש בטוחים בעולם. אבל מרגישים מאויימים וכל כך מפחדים שכל הזמו הגוף רועדת .

הי ינשופית, רק לומר שכל כך מבינה. "שלח לי מלאך" שלך, סוריקטה

בנוסך אחותי מאומצת נפטרה לפני כיומיים שנים עם דכאון וחרדות ולא יוצאת מהבית נגמר לה סבל אבל עצוב וכואב

ינושפית יקרה, טוב שפנית לוועד עובדים! תעמדי על הזכויות שלך! היום את יכולה! ויש מי שיתמוך ויעזור. וכן, יש לך גם את עצמך למחות ולהגיד! מאמינה שיש היום מי שישמע. המון הצלחה יקרה.

כמה קשה , אבל את לא לבד בואי לכאן יותר אל תישארי לבד עם הקושי גאה בך על ועד העובדים ובהחלט הם אתך וזאת ההרגשה שצריך לאחוז מאמינה בך חיבוק אביב