איזה יום היום....

משהו בסדר שהיה כאן יצר לי יציבות לפי התנועה ידעתי איזה יום היום מוצאת את עצמי נכנסת יוצאת ולא מבינה ... ואז פתאום נפל לי האסימון שכבר יום שלישי היום ... וזה יום של חופש כאן בכלל אבדתי בחלל זה קורה אני אפילו לא מרגישה החללית נוחתת יום שלישי היום אביב

למרות שכנראה בכלל לא שמח לנו, אף אם פורים או סיבה של הזדמנות אחרת. הי אביב, גם אני אגיד - שכל כך מובן. סוג של מבנה שגרתי שאמור לסמל יציבות.ופתאום (למרות שלא כל כך פתאום בכלל). כמה קל לומר - אפשר למצוא כל מני מבנים כאלה. אם אחד מתפקשש, כי קורה, אז יהיה, בדרך כלל, חלופי. המשכי. וקול אחר בפנים - באמת?! אין חלופה ופשרה לאמא כפי שמשאלתנו תובילנו (הכנראה לא ריאלית מעולם, וגם נוטה לכיוון האידאליזציה). ולעניין הודעתי הקודמת אליה הגבת בתבונה - אניח שנבעה מסיבות דומות. השקט הארוך מידי, כפי שנחווה על ידינו, שכאן והחרדות בראש שלנו, שהוא מעורר עימו. עייפים עד בלי די, נזירים ממרגוע, ולכן גם המוח שלי עובד עקום והתגובה הנוכחית מרגישה לי כרגע לא מפוקסת. למרות שגם הייתה מרגישה לי כן - לו הייתי קוראת אותה אחרי זמן - הייתה נראית לי ריקה וחסרת משמעות בכל מקרה. שורה תחתונה - איחוליי לכולנו תחושת מגע יציב בקרקע במידה שלא תבהיל מידי. ומנוחה משקמת. ומילים חדשות שלפתע מצאתי אותי אומרת לעצמי מאתמול - זה יקרה. מילים של תקווה. לצד הייאוש. הרי הם צמד שמגיע תמיד יחדיו. והייתי רושמת את מילות השיר 'זה קורה', למרות שהכותב הוא שמוליק קראוס שהיה ידוע כדמות מכה. אבל המילים יפות. שלך ומחבקת, סוריקטה

זה יקרה , זה כבר קורה לאט אבל בטוח ריגשת בהחלט עכשיו כבר אפשר מילים של תקווה זהירות לא להבהיל מידי חיבוק חזרה אתך בלב אביב

המחשבה על פרידה מכאן לגמרי אותי אישית מפחידה עד מאוד אולי כי המקום הזה וכולכם הייתם עבורי עוגן הרגעי המשבר היותר גדולים שלי וכן הכל כאן שונה אביב