פרידות ושינויים

עכשיו סופ"ש, אבל אם ולכשתופיע ההודעה יתחיל שבוע. אז שבוע טוב לכולם - ראו כמה אני מבוגרת וכמה שנים של מאבק. בשונה מכמה מילים שנאמרו על ידי אחרים כאן - איני מצליחה להרגיש שהייתי בקשר קרוב, או במקום שהיטיב איתי. באופן כללי, ובפרט אפילו בטיפול. בטיפול הזה שהוא הכי שבכלל קצת הוביל לאנשהו אל מול יצר ההרס גדול המימדים. אומרים שאלו דברים שמצליחים להרגיש אחרי פרידה. הטוב שהיה. הקירבה. אבל הנה - אנשים אומרים שכן ובזמן אמת, ולו זו בלבד, אלא שאחרי זמן יחסית קצר. אם כי, אכן, לרוב בהקשרי פרידה מתוכננת. גם אם זמנית. והנה - אמא מתה ולא אוכל לומר שהייתה טובה אליי. היא ממש לא. אם כי, מניחה שניתן יהיה למצוא משהו טוב, כי אין רע מושלם, אבל ההקשר בזכרון - לא נמצא. ונחזור לטיפול הנפשי - לא נפתחתי אחרי שנה (מה זה שנה בכלל) והחומות היו שם בגדול בהרבה מהשנים אחרי היום בו התחילו השיחות שלנו. הרבה. המאבק נמשך כל כך הרבה שנים ויש תחושה שהכוחות מתדלדלים והרמתי ידיים. הסבל הוא חלק מהחיים, אבל באמת, איזה דרגה שלו, והקושי רב מידי. מידי. כאמור, רק בגיל ארבעים הגעתי לגור בבית אחרי שהתגלגלתי במעין שומקום. מאוחר, והתרחש, ולא בטוח שהסתגלתי או השתמשתי בו מספיק. בבית. והבית - הבית שנמצא בתוך עזובה גדולה שהתאמצתי לטפח, אבל העזובה בכללי מנצחת שם, הבית מועמד להריסה פיזית בקרוב. גם על המקום המטופח החבוי הקטן (שלמען האמת אין לי כבר כוח להמשיך לטפל בו) יעברו כלי משחית אדירים. כמו בחלומות השחורים שלי מפעם. והחתולים - סוג של יאכלו אותה. למרות שמאמינה שיסתדרו - אני לא המקור הבלעדי שדואג להם. לכאורה אמור לשמח שיהיה שם משהו חדש ומתפתח (אם כי בעיקר המון בטון...), ואני ארגיש -לאן- וכמו שרשמתי קודם. עזובה. וגם כוחותיי לעבוד בהיקף כזה וסך הכל בשכר זעום למדי - גם פה המאמץ הוא מידי. אין לי מושג כיצד הצלחתי לחבר את המשפטים האלה. עד לפני זמן לא רב זה עוד עבד והיה סוג של ריכוז בשעות הבוקר. עכשיו גם זה הולך לאיבוד. גם הראייה, והשמיעה ותנועות הגוף. נפלאות הפוסטמנופאוזה. |אנחה| איפה הגעגוע. כמו שאני 'מכירה' אותך, אודי, תאמר שאתה שומע אותו. וזה ירגיז אותי. סוריקטה - או פסיבית, או, בכיוון שכבר הזכרתי המון פעמים - פול גז בניוטרל. ומתביישת. ולא ראויה. מרגישה לא טוב

סוריק יקרה! אתייחס לסוף- אין לך במה להתבייש ואת ראויה לטוב! הכי ראויה!!!! שינוי זאת גם התחדשות- אולי סוף סוף יהיה לך בית חדש! יפה ולא רעוע כמו הבית הנוכחי. אולי סוף סוף תהיה לך יציבות. החזיקי מעמד זה יגיע! הורסים ישן כדי לקבל חדש לא? ...חיים לא פשוטים היו לך. עברת המון ומכאן הרגשת ה"זיקנה" אך את עוד צעירה! ויש מקום להתחדשות ולשינוי לטובה. האמיני בך כי אני מאמינה וכולנו. מקווה שהיום ישנה הקלה..

סוריקטה יקרה כתבתי לך ארוכות אתמול עכשיו אולי זה רגע לפני שאודי יסגור כאן אז רק שתדעי שקראתי וכל כך מובן הקושי מעבר דירה זה אחד הדברים הלא פשוטים בטח עד שהצלחת לקרוא לזה בית חיבוק ענק אביב

נכנסתי להציץ פה רוצה רק להגיד שככ אוהבת אותך.. שולחת חיבוק 💓.

חנה יקרה, מוזמנת ליותר מלהציץ 😉 חג שמח.

תודה :-) אין לי הרבה כוח לכתוב (ולא לקום בבוקר ועוד...) הבית שלי, הקרוב, (גם בהקשבה פנימית) לא כזה רעוע בשנים האחרונות. למרות שכן חלים שיבושים לאחרונה. בכל זאת כן זיקנה למרות שנראית לכאורה גמישות וכוח (שוב בהקשבה פנימית מקבילה). חלק מהדברים עוד ניתן לעשות, אך קשה וכואב יותר. חלק מהדברים יצאו מחלון ההזדמנויות שלהם. מחפשת את השקט והמנוחה. פחות פשוט כאשר עדיין מכלה את כוחותיי למען ההכנסות המתחייבות. היו כמה שניות של הקלה (וגם זה יוצא דופן, כי איני זוכרת הרבה מהן) ושקעתי בחזרה. לילה טוב (כן, בוקר אני יודעת) מה קורה לי עם המשפט הזה... סוריקטה

הי אביב יקרה, עדיין לא בטוח שאני מצליחה לקרוא לזה בית. בעבר עוד אמרו לי שכדי שהחלל יראה וירגיש בית צריך ש (וכו וכו וכו) המון תודה, פסח בדרך ומניחה שיש גם קשר. סוריקטה

מצחיקול :-) בדמיון שלי - כשאני תקועה בפסיביות יגיע מישהו בזמן וברגע הנכון ויעשה משהו שאני מאד לא מצליחה, (או, אפילו רק יציע), ואולי אוכל להתרומם קצת ולפעול בעצמי בהמשך. אני באמת מתביישת ויש סיבות, לצערי. תודה למי שמנסה לרכך את הלב הסגור. סוריקטה

חנה מתוקה, כיף לראות אותך כאן! סורי שההודעה התפקששה קודם. חג שמח! סוריקטה