שבוע טוב, חול המועד פסח

הי לכולם, תם רשמית. הנוקשה שם בפנים עוד ממשיך לחבוט. היה סיוט ללא כל מגע אנושי וכמעט ללא השמעת קול. לא מאד שונה עכשיו - חופשייה, אבל טרם חזרתי לפעילות שגרתית. מדהים - רוב הדיבור שלי הוא בראש ופחות במציאות. הייתי חייבת מנוחה, ואני זקוקה לעוד. קשה לי מאד לאכול. סימן לא מזהיר. כן משתדלת בכוח. כמה משימות שנדחו לפניי. ושוב, כנראה שרצוי שלעשות משהו שונה, או התנסות מחוץ למעגלים המוכרים מידי. שבע וחצי עוד מעט, תראו מה זה, 'מאוחר'. לא, זה לא מאוחר. ה'רגיל' הוא מוקדם מידי. נראה, סוריקטה

קשה חג לבד... מקווה שתצאי מהנוקשות..יש עולם שלם יפה שמחכה לך...את יכולה!, מועדים לשמחה❤

יש אפקטים פוסט קורונה והתקופה זאת תקופה ידועה של קושי עבורך תוהה אם יש קשר בן החולי לתקופה עכשיו כשהיא איננה והנוקשות ברורה וכואבת חיבוק אביב

הי אביב, זה כל כך מקביל לתקופה של ההרעלה הגדולה. לפני חמישים שנה. וכל כך מפתה אותי לחשוב שהעיתוי אינו מקרי. ומרגיש הולך ומתמעט. הגוף נחלש ונעלם. מאד עצוב. תודה ששמת לב. סוריקטה

וכשהחברה של זהו זהו, המבוגרים היום, מבצעים אותו בתקופה הנוכחית המשמעות שלו מתרחבת עוד: https://www.youtube.com/watch?v=RkoTcHmg7G4 סוריקטה

הי מיכל, הבדידות אוכלת. היא מורידה שנים. הרבה. ימים עצובים, ותודה שאת מאמינה. סוריקטה

יפה שלי בהחלט שיר מקסים תודה שהבאת אהבתי מאוד חג שמח חטולית