בדרכי

תרתי משמע, הי לכולם, מעטים הדברים שאני מצליחה להרגיש שאני רוצה. מעטים הדברים שאני מצליחה להרגיש שמסבים לי אושר לכמה דקות אפילו. תרמתי דם! על הדרך, בעצם, לא ממש, לכאורה בהחלטה של הרגע, אבל איכשהו גם ציפיתי לזה מאד, והרגשתי שממש הייתי זקוקה לכך כמשהו מבריא. גם המפגש עם הנפשות שביצעו במקביל אותו תהליך והמתינו בתור מעניין ומרגש. אנשים שמתחברים דרך הטוב והרך, בכבוד, בדיוק אחרי אגרסיות שמילאו את האוטובוס בדרך. חשבתי הרבה מדוע הפעולה הזו במיוחד כל כך מדברת אליי. ויש לי כיוונים. השאלה הבאה היא - איך מוצאים עוד כאלה בעיתויים שלהם ובמינונים שלהם. בעשייה ובחווייה. כדי לחיות בפחות סבל אנוש. וברקע צלילי תשדיר השירות ההוא מפעם. עכשיו עייפה - למען הפרוצדורה הזאת קיצרתי את הלילה. בהצלחה לי היום. סוריקטה

הי אודי וכולם שוב - עלתה בי מחשבה (לא חדשה) שתרומת הדם (גם) מחפשת קשר דם. קשר דם לאמא שאיננה ממש; למשהו המשכי. אמנם דור המשך בקשר דם ישיר אין לי, אך הכי קרוב הוא שאני קצת חלק בגידול נפשות רכות וקטנטנות של אחרים. ונראה לי כעת שהתפקיד מבקש למלא את מקומו לבאות. במעין דרך שכזו (המטפל החמיא לדרך) ייצרתי קשר המשכי, ואת היותי ראויה ומשמעותית לרגע. אולי לא קשר דם ממש. קשר נפש. או קשר מוח. שיעבור היום בשלום, סוריקטה - נראה שאתלבש בשחור לכבוד היום הבלתי נשכח. ונשיל בסופו.

סוריקטה יקרה בדרכי כתבת וריגשת כי דרכך היא הדרך הכי טובה עבורך ועצם הקבלה של זה תוביל אותך לעוד ועוד מקומות נפלאים באהבה אביב

גם לי עלתה מיד המנגינה ההיא של תרמתי דם וגם עלה חיוך גדול לעשות מעשה כזה של תרימת דם לשמחתך התאפשר ולצערי לא מתאפשר בגלל הסכרת כמו עוד המון דברים אחרים חיבוק חטולית

מקומות נפלאים" כתב ד"ר סוס. ספר מיוחד וגאוני אפילו. עדיין בקיבעון המאיים, למרות המחשבות שתיארתי כאן, וזה מטריד למדי. תודה על התקווה. מסכימה שהדרך אולי שונה, אבל היא שלי, ומיוחדת לי. חיבוק, סוריקטה

הי חטולית, תרומתך הקשובה בקשר עם הנכדה המיוחדת, תרומתך בהתקנת האוכל המיוחדת, בהכנות, תרומתך במקום שאת מאפשרת לדורות ההמשך שלך ולבך הרחב עשירות וממלאות כל כך. זה המון המון המון. והייתי מוסיפה כתמיד - ראי גם את עצמך ושמרי עליך. תודה, סוריקטה