ימי זכרון......................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ימי זכרון ימים ארוכים ועצובים שקט כאן ואין לי הרבה מילים. קשה לי שואה ותקומה זכרון וגבורה כשהילדים היו קטנים תמיד התבלבלו בין כל הרשעים מאנטיוכוס והמן, פרעה והיטלר והכל נגמר בחגיגות כחול ולבן
הי שירה, קשה החיבור בין ימי הזיכרון העצובים לחגיגות, אבל כך זה במקומותינו... רע לצד הטוב, עצב לצד שמחה. ושבוע זה הוא קשה במיוחד. אודי
הי שירה, חשבתי לכתוב, כלומר, לפתוח שוב הודעה משלי, ואז חזרתי בי. ייתכן שהשקט משפיע. ייתכן שמשהו השתנה בריכוז שלי בבקרים. לדעתי יש יותר מידי מילים, עד כדי שמרגיש שאין. אולי בגלל ההצפה או הבלבול. בפועל - את היותר מידי מילים ניתן לארגן ולתמצת בסופו של דבר אם מוציאים אותן לאור. פתאום יש צורה מגובשת. ואם לא מקודדת מידי - אז גם מובנת ומתקשרת. זה אפרופו הבלבול (הפנימי?) שתיארת שבסופו סוג של בום (חיצוני?) לכאורה לא שייך ואפילו בקונטרסט עצום. מה שרשמתי יוצר אולי רעיונות המשך אצלך? איתך, סוריקטה
היי שירה אהובה כמה שאת צודקת המעברים קשים אך כוחו של הרגל הופך אותם לעוד משהו רגיל הנה הערב שוב יום זיכגון לחיילי צהל וכל הקורבנות הנוספים וטקסים והמולה ושוב חגיגות ועצב שלא מפסיק.. תודה שנכנסת וכתבת חטולית
שירה יקרה תודה שכתבת ושתפת מרגישים פחות לבד איתך ינשופים
סוריקה יקרה, מעניין מה שכתבת כאילו דרכן של המילים להיפלט החוצה... המוני מילים שצריכות להסתדר ולצאת דרך פתח קטן שמאפשר להן להתבטא ולתקשר עם העולם. ממצב גולמי מבולגן למשהו נהיר. כשאין כוחות אולי באמת נשארים עם הגולמי שמייצר המון רעש. תודה שירה
תודה על המילים חטולית יקרה
ינשוף יקרה, תודה לך שלך שירה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
