קונטרסט

שלום אנשים טובים ויקרים. קראתי את מילותכם/ן, והן הניעו אותי לרשום את מה שבשבוע שעבר שתקתי. לפני שבוע חל יום השואה. יום השואה הראשון בו אמא, ניצולת שואה, איננה. אמא, שיש לה חלק משמעותי בארגון עולם שואתי משלי. אמא, שעשתה דברים שיושבים בגללם בבית סוהר, או מוסד, או מפרידים את הילד. תכננתי באופן מתבקש, להרגשתי, לבקר את בית הקברות. לפני כן עברתי דרך חנות פרחים, ביקשתי זר למטרה יעודית, והסברתי במדויק. כך התפתחה שיחה ביני לבית המוכר. תקשורת שהייתה שווה את זה. הזר הונח ליד האבן הקרה. חשבתי לי על מעלליה של אמא. חשבתי לי שיכולתי להביא 'לה' זר פרחים, שיכולתי בכלל לבוא לבקר, רק כשאין 'לה' שום סיי יותר. וראיתי פרסום של היסטוריה חלקית (ולא מדויקת שלה), ואיך אנשים חושבים שכמה טוב שהכירו אישה מיוחדת. ואני מתפלצת, כי מולי החווייה הייתה לחלוטין שונה. והיא לא הייתה איזו דמות ציבורית מוכרת, עם איזו עשייה כבירה. איך במציאות יש חמלה, ובראש - זעם. התמונות של היום, יום הזכרון של לפני יום העצמאות, והמילים, והאווירה - צובטים גם הם עד למאד. בדיליי, סוריקטה

חיכיתי למילותייך טוב שהלכת טוב שאת חיבוק אתך אביב

הי אודי יקר, אכן לא בהכרח יש סתירה. אפילו מעניין ונוגע ללב. היו אתמול בערב אירועי יום העצמאות, ואני, הייתי אחרי עוד יום עבודה מפרך ולא יכולתי לעמוד על הרגליים ופרשתי למנוחה. כפי שרשמתי - אחת הסיבות שהייתי רוצה לעשות הפוגה עם סוג עבודה כמו שלי היא שאוכל אולי להיות קצת גם בעולם של המבוגרים. בשעות של מבוגרים. להגיע לעצמי ולא רק לקרוס בשעות שאני איתי. אולי קיימת כאן בעיה בהיעדר תכניות המשך. שולחת את הערכתי הרבה, אודי. כל כך תודה על תשומת הלב. סוריקטה

סוריקטה אהובה נראה שאין דרך אחרת שבתי וקראתי את המסלול שעברת ויכולתי ממש לראות, כמו סצנה מתוך סרט, יכולתי לראות וללוות אותך בדמיוני. את אמיצה כל כך וראויה כל כך איתך שירה

אכן כך הם פני הדברים מי שלא הכיר אותה כמוך לא ידע לעולם כמה היתה אחרת בחייהם של האחרים וכן במציאות תמיד ישנה חמלה..ובראש הזעם ..מפני שרגשות אלו טמועים בנו מאז ולתמיד הם שונים אך דרים בקביעות בנו.. מקווה שהימים האלו לא היו קשים יותר עבורך משאר הימים בהם את כואבת והלכת קנית זר מיוחד "עבורה" הנחת על האבן הקרה..כמו הרגשות שהניעו אותך לעשות זאת בטוח שלא היה קל חיבוק אם מתאים חטולית