לראשונה בחיי..שתפתי חברה במשהו ש...

לא סיפרתי לאף אחד. היא סיפרה לי משהו אישי וקשה וזה הוציא ממני את שלי.... הרגשה מוזרה- רק המטפלת ידעה עד היום... וצריכה כרגע חיבוק..לא יודעת ממי. אולי מפה.... וזוכרת שכתבתי על הספר הסוד ו...לא ראיתי שעלתה ההודעה.. יש בי בלבול כרגע... לא יודעת להסביר...וואו. צריכה חיבוק, משהו ..עוטף, רך..מילים של ראויה ואהובה..מוזר

הי מיכל, שולחת לך חיבוק עוטף ורך, שייתן תוקף לסיפור ששמרת בסוד, חיבוק שיחזיק אותך ביחד. ואולי גם קצת כמו שאני מחזיקה את התינוקות ככה בידיים לידי הכתף, שומרת להם על הראש הקטן ומניחה את הראש שלי קרוב אליהם ונותנת נשיקה. בוירטואלי אפשר. החוטים המקשרים - אין כמותם. גם פה, בפורום. השרשרת, או הושטת החבלים כפי שאביב היקרה מאד קוראת להם. אמיצה, מיכל יפה שלי. שולחת לך המון טוב. איך חולפות שנים והתכנים מתחילים לעלות לפני השטח וגם להשתחרר (במקרה שלנו באופן הדרגתי ומבוקר) אחרי פרקי זמן של חצי חיים אפילו ויותר. את בסדר, שמרי על עצמך והחזיקי מעמד. מוזמנת לעדכן. איתך, סוריקטה

סוריקטה יקרה, תודה על הרוך והמילים המרגיעות.. מוזר על השנים הארוכות כל כך... בטיפול מאמינה שהכל יצא. פשוט מול אחרים לא. ופתאום היה שיתוף שלה וצף...אז שיתפתי. תודה יקרה. את ממש מרגיעה.