טיפול בהפרעת אכילה ממושכת

לפני מספר שנים הפסקתי טיפול ממושך להפרעות אכילה כיוון שהפסקתי להגיב לטיפול, על פי הצוות המטפל. לא מזמן התחלתי שוב טיפול פסיכולוגי, אבל קשה לי להביע את הבעייתיות שבהפרעה, וזה בעצם גורם לכך שהמטפלת החדשה לא יכולה להבין את המשמעות של הפרעת האכילה שלי. הבעיה היא שאני מרגישה שההפרעה פשוט השתרשה בי לרמה שאני אפילו לא יודעת איך לחיות בלעדיה, ולכן קשה לי להביע קושי, פשוט כי הקושי לא באמת מורגש, על אף שברור לי (מבחינה אובייקטיבית) שיש קושי. הפרעת האכילה התחילה אצלי בגיל מאוד צעיר ולא היתה מטופלת עד שהגעתי לגיל בו יכולתי לטפל בה ללא אישור של ההורים. כרגע אני כבר בת 35 ופשוט חייה עם ההפרעה. החיים שלי נראים על פניו טובים - יש לי עבודה מעולה, אני יוצרת קשרים חברתיים, אני מאוד ספורטיבית ויוצאת עם חברים. אבל מתחת לפניי השטח, אני נמנעת מהמון מאכלים, אני מקיאה כשאין מסביבי אנשים ועל הדרך אני בתת משקל תמידי, מה שגורם לאי קבלת ווסת, צפיפות עצם נמוכה ונסיגת חניכיים. אודה לעיצה, או כל חוות דעת או מחשבה, לאיך אוכל להביע את הקושי שבטוח קיים מול המטפלת החדשה. חשוב לי לטפל בהפרעה ואני עדיין מאמינה שיש סיכוי להפטר ממנה, גם אם כרגע אני לא מצליחה לראות את עצמי בלעדיה. ועל הדרך, האם ישנה אפשרות לכתוב פה לפעמים כדי לנסות להביע מחשבות או רגשות שאני כרגע לא מרגישה? תודה מראש על כל תגובה