הרגשתי מעט מבולבלת..

אודי יקר !!! כל כך הרבה זמן שלא כתבת.. מה 7/7 דאגתי.. לא הבנתי כל כך מה קורה פה.. אני נכנסת לפה וקוראת.. אין לי כל כך כח לכתוב פה עכשיו אבל אני נכנסת שלכם במבי

היי במבי, חבל שאת לא כותבת פה יותר....ורק צופה מהצד..זה חסר, את חסרה. איך את?

את יודעת במבי על מה אני חושבת? ככה זורקת אסוציאציות על הבוקר. הנה לרגע קט חזרו מחשבות הבוקר שלי. אומר על עצמי ומצאי לך האם מדבר אליך - ישנה הרגשה של משהו שלא מדובר ולא ידוע מהו, וכשמגיעה תחושה של סגירת המקום מתעוררת חרדה שבדיוק זה יפוספס. העניין הכי גדול יישאר בחוץ בכלל. פעם, בתחילת הטיפול, דמיינתי שבעת סיומו אגיד, למשל, שבעצם מעולם לא נכנסתי לשירותים באשר הם, ואז בעצם הטיפול יצטרך להתחיל. בפועל - ראשית הפנטזיה הזאת (והרבה אחרות) דוברו וקיבלו פירוש. וגם תכלס העניין שהזכרתי למעלה מומש. אבל אכן יש דברים שלא קרו, וההישגים, מסתבר, היו חלקיים. הטיפול היה ארוך וקשה ואיטי וגם מאד מוגבל. תוכלי, בבקשה להמשיך מכאן? אני מציעה ואת בוחרת לשתוק או לומר שאת באפיסת כוחות, ואז תוהה אם דיברתי לשווא והם נחשבים כמבוטלים. ייתכן שבאמת יכולה להגיע הרגשה של ויתור או מיצוי או החמצת הזדמנות שהייתה פתוחה לזמן מאד ארוך. אולי שווה לחשוב מה את מנסה לבדוק? והאם ישנן אגרסיות מאחורי? סוריקטה