מנכיחה את עצמי.

בשבילי בשבילכם בשביל החיבור מאז שאמא לא כאן , אני לא מתחברת לכלום ...יש בי מוות בתוכי , מוות אין סופי ... תהליך אני יודעת מורכב , שושלת שלמה של מוות שלא נתנו לו מקום ...כמו שוטף אותי ומבקש מקום דרכי . אני כאן ביקום הזה אבל די ביקום מקביל אתכם אביב

היי אביב, טוב שאת מנכיחה, היית חסרה לי פה...וחשבתי עלייך, על כולכן בעצם...ולמה השקט הזה...אם לטוב או לא. עצוב שכך את מרגישה, זו תקופה והיא תעבור...איתך בנתיים במקום הזה. ...........

אביב יקרה תודה שבאת ושתפת מבינה כמה קשה איתך

הי אביב, את אהובה. ואני שמחה שהשמעת קול. ועם הזמן, כך אאמין, החיבור הכבד למוות ישכך, וצד החיים יטה יותר משקל. מאמינה שבעומק התקווה אצלנו מאד חזקה. שלך, סוריקטה

בהחלט יצר החיים חזק מהמוות תהליך אבלות, האבל של אמא פתח תיבת פנדורה מלאה על מוות היחס אליו במשפחתי , האיסור לבכות להתאבל , המוות שהיה שם תמיד בפינות בחלל ...משפחה של שכול שלא דיברה רגשות- דור כזה של חלוצים אמיצים כמו נשארתי אני לבדי להחזיק את המוות הרגשי הזה ...ואני נלחמת על חיבור ... קודם כל לעצמי כמו אמא איננה עכשיו כבר מותר ויחד עם זאת , החיים כמו החיים ממשיכים בן אתגר לאתגר בן שמחה ושמחה. אז יש מהכל .... חיים ♥️ אוהבת ואתכם אביב