אז הייתה פגישה מהרגע להרגע...ממש הודיעה שמישהו ביטל ואם אני פנויה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני גרה באותה עיר כך שזה מהיר....היה מוזר המעכשיו לעכשיו. היינו ספונטניות...היא ואני. באתי. בתקופה האחרונה משהו חסר לי..מחפשת משהו..האם יתכן שאני אדם ללא תחביבים? אני אוהבת את העבודה שלי וממש לא רוצה ללמוד עוד ...כלומר תארים וכו...צריכה משהו לנשמה, שאוהב... עשיתי וי בחיים- על מה ש"צריך" לעשות..שירות,עבודה,בית,ילדים..ו..??? תהיות, של גיל 20? היא אומרת שלא- של ה"קן המתרוקן"..אולי. מה אני רוצה מעצמי? ממנה? שאלה אם אני רוצה קבוע? לא יודעת... כי מידי פעם קבעתי פגישה..האם זה פוגע לקבוע ככה עם חוסר ודאות? האם זה בעייתי? לא יודעת...התחלתי לתרגל מיינדפולנס. פעם חשבתי שמדיטציות מעצבנות אותי..אבל התמסרתי ו...כן זה מרגיע.. לא יודעת מה אני מחפשת...להיות משמעותית? שכן אני כבר משמעותית לילדיי, בעבודה. אני לא מחפשץ משמעות...אבל כן מחפשת מה אני אוהבת...מוזר שבגילי אף פעם לא עצרתי לחשוב מה אני אוהבת לעשות... אני אוהבת לשחות- לא מתמידה, אוהבת לטייל- לא אפשרי כל הזמן, אוהבת לבשל- אבל את זה עושה כל הזמן וסדנאות של אוכל- נחמד אבל לא. אני לא אומנית, לא ציירת, לא פסלת, לא זמרת, לא יודעת לנגן...אף פעם לא היה לי תחביב..אדם ללא תחביבים🙄😓 וגם ללא התמדה בדברים ממש...והתחלתי להרגיש שזה מעציב אותי, שאני אדם חסר, לא כשרוני ולא .....רק ילדים וכל מה שקשור לעשיה עם ילדים...ומה עם עצמי? לעצמי??? ומתחילה לחשוב על הגיל העגול שיגיע עוד חצי שנה...מילדה קפצתי לזקנה..הרגשה ללא אמצע..והרגשת פיספוס והחמצה...
מיכל יקרה אני גם התחלתי לתרגל מיינדפולנוס לאחרונה- ואני לומדת להקשיב לעצמי... להיות עם עצמי... מאמינה שיש לך כל התשןבות אצלך... טוב שאת מבררת ושואלת.. תודה שאת כאן
תודה ינשוף..כמה טוב שהתחלת זה נותן כלים להקשיב לגוף ולנשמה שלנו😍
מיכל, הי חמישים זה השלושים החדש. אני פה צוחקת על עצמי שאני זקנה בקטע של טיזינג. אבל במיינד, במיוחד אצל אנשים שעובדים עם ילדים קטנים, יש חלקים שנשארים צעירים. הייתי מציעה לחפש איפה את יצירתית, ככה על הדרך, ונדמה לי שתיארת פה כמה פעמים כמה את כן - זה, למשל ובעיניי, לא 'רק' וי על מה ש'צריך'. יצא שגם אני כתבתי כאן פחות, גם בגלל היעדר נוכחות של אחרים, אבל גם בגלל שאני עובדת כל כך כל כך קשה ודי מזכיר את מה שאת אומרת - לא מגיעה לעצמי. כנראה שיש גם חרדה להגיע לשם. ולא מקרי בעיניי עניין הגיל והמחשבות בכיוון. שלך, סוריקטה
אהבתי את השלושים החדש ;) וואלה קלעת בול..יש עוד זמן להנות מהעשור הקודם. והעלת נקודה חשובה הפחד הזה שמשתק אותי לפעמים..הלוואי שהייתי קצת יותר בגדר "תעשי רק מה שאת אוהבת" ויודעת יותר מה אני אוהבת. ..או יצירתית לצורך העיניין. תודה
הי מיכל, מבינה את התחושה של הריק הזה. גם אני חווה אותה עכשיו שהילדים גדלו ופחות נזקקים ופתאום יש זמן ואין אותי בתוך הזמן כי כל מה שהייתי הוא קודם כל אמא. נכון שהיו גם קריירה לימודים וכו' אבל עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש ולהתחבר לדבריפ שאוהבת ואני לא מצליחה או לא אוהבת או נמנעת או בשביל מה וכו' מהמוסיקה למשל שהיתה ממש בתוכי. איתך, שירה
גיל חמישים אני התחלתי ללמוד תואר ראשון ואחריו שני ....גיל חמישים אני התחלתי לחיות ולא לשרוד ... גיל חמישים זה רק ההתחלה מבינה את הרגע של חשבון הנפש עזיבת הקן , שלב מדהים מלא זמן לעצמך לזוגיות ליחד וללבד וגם המון זמן פנוי שאפשר למלא .. במה ???? יודעת מה זאת התחושה של אין חלומות אין רצונות ... שבי עם עצמך ואם צריך כמה מפגשים , תקבעו נניח עשר לליבון המטרה הזאת ...לאן אני רוצה ללכת ... ותמצאי את המשהו שיעשה לך את זה .. אולי ללמוד אבחון ...ואז לשלב את זה בעבודה , ובגיל פרישה ישאר לך משהו שתוכלי לעשות ולהתפרנס ממנו ...בקיצור אפשר גם סתם להתבטל זה גם יכולה להיות מטרה ...כוס קפה וכלוםםם בהצלחה אביב
תודה...אחשוב ..לא כ"כ יודעת מה לומר..
הי מיכל, גם אני התחלתי לימודים (בתחום חדש-ישן מבחינתי) [אחרי] גיל 50. כיף גדול. תני לדברים להתהוות. מתוך ההתבוננות הפנימית זה יתחיל להיות יותר ויותר ברור. אודי
הי מיכל, אין לי מושג אם מילותיי תראינה בתוך הסבך הזה, בכל מקרה - לא בהכרח 'רק' מה שאת אוהבת. חלק יהיה מה שאת אוהבת. ואת החלק הזה כדאי לזכור. כמה קל לומר :-) סוריקטה
בהחלט לחשב מסלול מחדש.....ומבלבלת אותי התקופה הזו..
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
