אודי וכולכם/ן הי...

הי לכם, מבקשת לשתף אתכם.. אמא צביה יצאה לחופשה , נפגשנו לאחרונה בחמישי שעבר וניפגש שוב מחר.. במהלך כל החופשות שלקחה עד עכשיו, הרגשתי כובד וקושי כבר ברגע שיצאתי ממנה ומאז ועד לפגישה הקושי הלך והעמיק, הרגשתי בכל החופשות שלקחה כמו ילד קטן, מוזנח, שרוכי נעליו פרומות, נזלת ניגרת מאפו והוא הולך ומגרד את הגיר מהקירות.. כמו ילד שחסר לו סידן ואוכל גיר.. זו פעם ראשונה שנחווה לי שונה.. זו חופשה ראשונה שלה שאני לא עושה רונדלים סביב הקליניקה, לא סופרת את הימים, השעות,השניות.. יותר מזה, עד היום אפילו הרגשתי בפעם הראשונה בחיי כשהיא בחופשה שגם עבורי זו מעין חופשה קטנה ..קצת חופש לנפש.. משונה..מוזר.. היום אני כבר מחכה לה למחר.. מיכה לה והידיים פתוחות לקראתה.. משונה.. קרה לי משהו ??? שלכם, במבי

קרה גם קרה...משהו נפלא שנותן לך מרווח נשימה!!!! תראי מה זה..ידיים מושטות לקראתה? מתי זה קרה לך? תמיד היה לך כ"כ קשה ..עם כעס גדול ורצון לברוח ממנה..וואו. גדלת! גאה בך יפיפיה ומהממת שאת! כן את!!! במבי מתוקה. שיהיה לך נעים בפגישה...שתפי אותנו כמובן😅🤗

הי במבי, בסוד - כנראה שצמחת והנפרדות לפעמים גם טובה לך. התנרמלת (?) נשמע טוב ששששש ורוצה להזכיר שהילד המוזנח ההוא, וכמובן שאין להתווכח על הרגש, הוא חוויה פנימית שלך. כנראה די שונה מהמציאות החיצונית שלך היום. דמות הילד לעולם תישאר ולא ייקחו לך אותה. היא חלק ממך. וכנראה חשוב לזכור כחלק מגמילה ופרידה. אצלי זה קצת שונה - יש בדמיון ילדה דלה ואבודה בעולם, שלא רואים עליה. גם אני צריכה להזכיר לעצמי ש (עכשיו בצחוק בהשראת מיכל) אני זקנה מזיעה. טוב, גם זה לא מדויק. מעניין מה יוכל לקרב גם אותי לגעגוע. המשונה והמוזר הוא אולי נגיעה באזור שכנראה היה קיים, אבל מרגיש חדש לך עכשיו. סופ"ש נעים. סוריקטה

מתוקה שאת כמה נפלא תיארת את התחושות שלך לגבי החופשות של המטפלת שלך וכעת הכל נראה לך מוזר.. אולי את עוברת תהליך נהדר של פחות תלות במטפלת וזה מאוד משמעותי אוהבת חטולית