המשך לחמלה...הוריי לא מהסוג שמרביץ, צועק וכו'........

הוריי אנשים תרבותיים ...מה שנקרא בחברה מתוקנת. כלומר לא צועקים לא כועסים ולא היו מכות. מעולם לא הרימו עליי יד. הכל בנועם, בטוב..מה שבלבל מאוד את עניין הקרבה... וחמלה יש לי כאשר הם ממש חולים ונזקקים..אז כן יש לאמא. אבא אני לא בטוחה..והוא אדם שתמיד "הכל בסדר" אצלו..לא מהמתבכיינים ולא מהחולים.. האמא הפולניה שלי כל הזמן חולה ומתלוננת גם. עכשיו ממש חולה ואני שם לעזר בסבב עם אחיי...ויש בי חמלה אליה. אז לא ממש יודעת לענות על השאלה של החמלה לפוגע...

אמא שלי ניצולת שואה. הייתה ילדה קטנה כשעברה את השואה. איך אפשר לומר משהו למי ששרדה כאלו דברים??? במבי

אגב, גם אמא שלי מאוד מאוד מתורבתת... יודעת שפות רבות ( אם אני לא טועה,שולטת בשש שפות) גדלנו על מוצרט,ברהמס,שטראוס,ורדי ועוד.. ספגנו לא מעט תרבות... יחד עם זאת,כשאמא שלי נכנסה להתקפי זעם התפרצו ממנה אלימות פיזית ומילולית...

וואו במבי..ניצולת שואה אכן מובנת החמלה הגדולה שלך והכעס על אחותך, אמך עברה כנראה בתור ילדה קושי שאין לתאר או לדמיין אפילו ומשם נובעת התנהגותה ואת מבינה את זה. את אלופה!!! אמא שלי נולדה בסיום המלחמה כך שלא היא חוותה את המלחמה אלא הוריה ואחיה. והם ברחו והעבירו את המלחמה ברוסיה..משהו אחר. קושי אחר. .אצל אימי זה איבוד משפחה אבל דודים, בני דודים, סבא סבתא..אבל לא הורים או אחים ולא חוותה זוועות. לא הייתה אלימות מעולם!!! היה משהו אחר קושי בקרבה, חיבוק, חום ...הרבה רצון של שליטה כזו שלה על הכל ומתן הוראות..והכל לא טוב. אופי קשה.

הי מיכל ובמבי, גם אמא שלי הייתה ניצולת שואה. ואצטרף לאודי - היותך קורבן לא נותן לך לגיטימציה לפגוע במישהו אחר. אמא שלי, שלנו, הייתה מאד מאד חולה בנפשה ולא מטופלת. האביוז שעברתי נחשב למאד קיצוני וגם יחסית נדיר. היא הרעילה אותי ולא רק מטפורית אלא ממש בחמרים. שנים שהייתי חולה והיו גם כמה פעמים שברח לה וכמעט מתתי. היא הייתה רואה איך החבר שלה מכלה בי את זעמו ומתפוצצת מצחוק, או נעלמת בכוונה שהייתי ממש קטנה ומתפוצצת מצחוק כשהייתי צורחת ומחפשת אותה. זה די סדיסטי. היא הכחידה בעלי חיים שלי, היא הייתה מעלימה חפצים ואומרת לי שאני לא יודעת מה אני עושה (בלבול בין מציאות לדמיון) ועוד. אלו דברים חמורים שאם עולים עליהם יש סיכוי לשבת בבית סוהר, או שהילדים יופרדו מהבית. ואני, הייתי בת מסורה מאד. וגם אחי, אבל בשנים מאוחרות יותר. בשנים הצעירות הוא היה רחוק מהבית וכן למד והקים משפחה ורכש מקצוע. אחרי שביקשתי לי קצת להיות עצמי ונפרדת - אז לא קיבלה אותי יותר ולא נותר מקום. לא התעמתתי איתה מעולם. גם בחלומות ה'עימות' הגיע בשלב מאד מאוחר ואחרי שנים רבות. וגם בקושי. עדיין הקול לא ממש יוצא גם בחלום. אחי יכול היה לומר שלא הייתי שם לעזור בסוף. אבל זו לא הייתה אפשרות, הוא אפילו הסתיר ממני כל קשר שלו איתה ומה קורה שם. והוא כנראה הבין ולא היה רע אליי. ואני מוקירה לו תודה רבה על כך. לא נוצר ביננו קרע בשלב הנוכחי. לי, מצד שני, היה מאד קשה שהיא, שידוע שכל כך פיצלחה אותי מקבלת תמיכה, ולא רק היא, אלא גם החבר שלה, שהוא לא אבא שלנו ולא תרם לנו בשום צורה, אלא רק פגע, שהחבר שלה גם קיבל אוכל ובגדים מאחי. וגם אפשר לילדיו להיות עם האיש המסוכן הזה. והאיש ניסה לגעת באחיינית שלי, אבל היא הייתה חזקה והעיפה אותו לכל הרוחות מיידית, והוא לא התקרב יותר. מאד מורכב. ויש גם את השואה שלנו. סוריקטה