לאן הלאה, באמת שאלה

ואין לי תשובה לה. באמת אין. אחרי מות, אחרי מות משענת הקנה הרצוץ שלי, תפקידי ההפוך כבת מטפלת הסתיים. ובאמת לאן הדמות היציבה להישען עליה מבפנים ומבחוץ אולי לא הצליחה באמת להיווצר בי. נאמר לי בעבר שאכלתי אותה. ודי מסכימה עם זה. מבאס. שומקום סוריקטה

סוריקטה אהובה, קוראת את הודעתך ומרגישה מבולבלת... לא מבינה אם 'אחרי מות'-כמטאפורה? אחרי מות-קונקרטי ??? ואולי הבלבול שאני מרגישה זו השלכה הזדהותית.. וואוו סוריקטה אהובה... אין לי כל כך מה להגיד לך.... ..באמת אין... כך את כותבת ואולי זה מתמצת את הכל... באמת אין... קראתי גם את תגובתך להתכתבות של מיכל איתי והתיאור המזוויע שלך את היחס של אמא שלך אלייך כילדה... וואו... באמת, באמת שאין לי מילים... מבקשת להחזיק ,לתת לך יד.. להיות על ידך בשקט... ..... .... ... איתך, במבי

עצוב ממש. קשה ומורכב. ברוך דיין האמת😓 קראתי את ההודעה הזו ולא ממש הבנתי. ירדתי למטה וראיתי את ההמשכים שכתבת... לאן הלאה? שאלת והתשובה אצלך, חזרה אלייך. באמת לאן? אל העצמי שלך! אל החמלה כלפי עצמך! עכשיו תורך! מגיע לך לנוח! מגיע לך טוב. עשי טוב עבורך.🙏 ושלא תדעי עוד צער. חיבוק מתאים.

עצוב וקשה מנשוא איתך סוריקטה היקרה מאוד משתתפת בצערך בלי הרבה מילים רק להיות שירה

הי במבי, אבא שלנו נפטר. מוות אמיתי. אובדן של ממש. צפוי ומפתיע כאחד. קצת לא הבנתי את הקשר של הזדהות השלכתית (רשמת שונה למעלה), בכל אופן - שוב, היות שאני מזמן לא באנליזה ופחות גם בפגישות, המושגים המקצועיים, לעתים, נותרים אצלי בריחוק של ההבנה. אולי גם לטובה. על כל פנים - מצטערת שרשמתי מפוזר ולא ברור. ההודעה שרשמתי למעלה גם נראית לי עכשיו רוגזת למדי. מקווה להיות מפויסת יותר. כתבתי אבא שלנו, לא רק שלי, ואנחנו משפחה מפורקת מאד. אין אצלי תחושה של ביחד, אלא של מחנות, או איש לעצמו. הייתי בקשר יומיומי איתו, על כל החפירות והטרלולים. בתמצות - כרגע כואב לי הראש. די כבכל בוקר לאחרונה. לילה טוב (ובקושי התחיל היום) סוריקטה

הי מיכל, יצרתי בלבול, כן... מצטערת. בינתיים פחות רואה אותי מגיעה לעצמי, אולי קצת ברמת הדקלום, אבל לא מהעומק או המעש, לצערי. או שאני איכשהו כן, אבל עד כדי כך מוסתר. אולי בחלוף זמן אבין אם ומה התפנה. תודה, יפה שלי. לילה טוב (והיום כמעט רק מתחיל) סוריקטה

כואב קשה מטלטל דורש תעצומות וכוח שוב מעגל החיים שאלה חשובה באמת מה הלאה ? התשובה תגיע בזמנה עכשיו , זמן לבקש נחמה לעצמך לליבך הכאוב והכואב לנפשך הפצועה אתך , מושיטה יד לאחוז ושולחת המון כוחות חיבוק, אביב

אביב מתוקה שלי, חיבוק, סוריקטה

יקרה... משתתפת בצערך.. אבדן כבד.. על כל המורכבות.. וואו... וההזדהות ההשלכתית שהתכוונתי אליה היא לגבי הבלבול שחשתי כשקראתי את הודעתך הראשונה בעץ.. היות והרגשתי מבולבלת ,שאלתי את עצמי אולי זה בלבול שאת, סוריקטה, את מרגישה , ובאיזשהו אופן מצליחה להעביר את הבלבול באופן כזה שאני, במבי מרגישה את הבלבול שלך.. ובאמת סוריקטה.. אין לי כל כך מה לומר.. עצוב כל כך.. כל כך עצוב.. ושוב, מבקשת רק לשבת לצידך בשקט. ... ... ... ... איתך,במבי

שירה אהובה, רואה אותך, רואה. שומעת אותך בקול נוכח. תודה לך, שירה יפיפייה שלך, סוריקטה