היי...עומס רגשי גדול...........

היא אמרה שכדאי שתהיה לי מישהיא לשתף, חברה. שאתקרב..גם אני רציתי כזו... יש בסביבה ויכולתי לבחור שתאמרו שזו פריבילגיה אולי לבחור חברה טובה.... תמיד בחרתי שלא. אני אדם פתוח וחברותי. מתחברת בקלות ומוצאת תמיד דברים משותפים עם אנשים.. אז התחברתי....ואנחנו יותר קרובות ומשתפות וכן זה נהיה הדדי וטוב. והנה העומס הרגשי הגיע עם החברות הזאת..כל הבעיות והמורכבות של המשפחה שלה..נהיה לי עמוס מידיי ואז השאלה עד כמה..עד כמה לתת לדברים לחלחל לתוכי ..ההפרדה הזו שהיא זה היא ואני זה אני... ולא אוכל לעזור יותר מידיי. אוכל רק להיות פה בשבילה. בשביל הבנות שלה...אבל אין לי פתרונות ואני לא מטפלת משפחתית...אוף ..פרקתי.

הי מיכל, ארצה לשתף אותך במשהו שאני מרגישה בעולם שלי. אנשים בעולמי יודעים באופן כללי שיש לי סיפור. סיפור כבד ואפילו די סודי. ולי יש תחושה, שאולי איכשהו הם מקנאים במקום הייחודי של הקורבן, ולכן, לרוב, הנטייה שלהם פחות להקשיב אלא די מיידית לפתוח את השק שלהם מולי. אולי במעין סוג של תחרות או הגנה. אשאל אם חלפה בך תחושה דומה. סוריקטה