אודי....

אודי.... אתה יודע ? מרגיש לי אין.... ריק... ממש לא כלום... אמא צביה יצאה לחופשה של שבוע ביולי. היא יצאה לחופשה של שבוע גם באוגוסט מ ה 13/8 - 20/8 החופשה השנייה שלה הייתה עבורי קשה מאוד. אני גם יודעת שהיא אמורה לצאת לחופשה שלישית בספטמבר. נפגשנו 4 פעמים בשבוע שעבר (לאחר שחזרה מהחופשה השנייה שלה) כל פגישה הייתה קשה מקודמתה. בראשון ושני אמרתי לה מילים פוגעניות, אכזריות... אני מכירה את נקודות החולשה שלה ופגעתי בדיוק במקומות אלו... היא גם אמרה לי:" פגעת חץ בדיוק במקום" בהמשך ,ביום שני, אמא צביה ממש נקמה בי.. הרגשתי שהיא באמת מתנקמת בי ואמרתי לה.. בשני שעבר הלכתי ברחוב והרגשתי שאני לא מסוגלת עם הכאב הזה.. באמת ,באמת שרציתי למות.. לא כנקמה בה על שנקמה אלא בגלל שלא יכולתי לשאת את הכאב והסבל. ברביעי כשהגעתי אליה, אפילו היה לי קשה לדפוק על דלת הקליניקה. כל הפגישה שכבתי עם עיניים עצומות ולא הוצאתי צליל. לא הייתי מסוגלת. אולי הייתי קצת מתה..(?) בחמישי, אמא צביה ניסתה, אפילו בתוקפנות ש"נדבר"... אמרתי לה שלעולם לא אסלח לה... וכן.. סיפרתי על הפגיעה.. בשישי היא כתבה לי הודעה... כמו שאולי הבינה פתאום מה שחזרה באופן מדויק מצב בלתי אפשרי עבורי.. אודי.. אני אמורה להגיע שוב היום בארבע אחה"צ אליה... מרגיש לי שהרגליים לא מסוגלות לשאת אותי לשם... אודי...:(((((((( לא מאמינה...פתאום נוזלות לי דמעות מהעיניים תוך כדי שאני כותבת לך... לא מסוגלת... אתה יודע מה אודי? לא יודעת אם תבין.... היא הרי וויניקוטיאנית... ביום ראשון ושני הייתי עם 'רוע ' כלפייה בגלל שחוויתי נטישה והיה לי רע. אבל בשני במהלך הפגישה, נכנסתי למצב כזה של.. הרבה פעמים אני שם.. כזה.. לא יודעת להסביר... אבל זה המצב הכי הכי שברירי ורגיש.. כזה כמו עובר ???? תינוק בן יומו ???? לא יודעת להגיד מה זה... אבל ברור שכשיש את המצב הזה אסור שהיא תתנקם בי והיא אפילו אמרה כאילו לעצמה: "אני מקשיבה, יושבת.... כאילו עושה לעצמה סדר של אמא שמכבסת את הבגדים,דואגת וכו טכנית ופיזית... אבל ללא חום, בקור מקפיא עצמות!!! וזו לא פעם ראשונה וזה בסדר כשזה קורה.. אבל לא הפעם , לא הפעם כשהייתי במצב הזה כמו עובר ?? כמו תינוק בן יומו ???? וכשיצאתי מהמצב הזה והרגשתי שהיא כמו קרח, מצאתי את עצמי ממש מתחננת אליה שתפשיר...שלא תהיה אלי כל כך קרה... היא אמרה שהיא לא יכולה.... גם אמא שלי לא היתה אדם רע... היא רק לא יכלה.... לא יכלה להיות אמא כה,חמה אוהבת... לא מתוך רוע.. פשוט לא יכלה... לא היו לה 'עצבים' להניק... הייתי במיטת תינוק והיא שמה בקבוק חלב על כרית וכך שתיתי את החלב כתינוקת... בדיוק זה מה שאמא צביה שיחזרה... הייתי בקליניקה אבל 'השתייה שקיבלתי ממנה היא קפוא'... לא מסוגלת לראות אותה יותר... מבחינתי, אמא צביה מתה... אבל גם אני באיזשהו אופן מתה... במבי

יואו במבי יקרה, אמנם כתבת לאודי, מרשה להכנס? כמה קשה אחרי שפוגעים במשהיא קרובה כ"כ...כמה קשה ההרגשה של הנטישה שאחריי. זה מסובך, אני חושבת שאולי היא רוצה להראות שיש גבול?? אני לא יודעת אלו דברים נאמרו בניכן, יכולה רק לשער שהתגובה שלה לא נובעת מנקמה (פירוש שלך??)אולי מגבול? אולי שתביני שגם היא בן אדם, עם כל מה שנובע מלהיות אדם, בן אנוש. אני בטוחה שתחזרי, לאט הדברים יסתדרו. דברי, דברי ועוד לדבר כי זה כל מה שנשאר לעשות...בהצלחה❤

מתוקה שאת כמה רגשות קשים את עוברת וחסר לך החום של אמא צביה לא חושבת שהיא נוקמת בך אולי מנסה משהו אחר אחרי הכל היא מכירה אותך הכי טוב מכולם את בטוח לא מתה גם לא ריגשית אחרת אייך היית מרגישה ? כן הקיפאון הזה יכול לגרום להרגשה שהכל מת בגלל האכזבה .. לכי ודברי כמו תמיד ומקווה שהפגישה הבאה תהיה חמה יותר אוהבת חטולית

הי במבי, את נשמעת לי סופר פגיעה עכשיו וגם מוצפת אגרסיות וממש ניתן להבין זאת לאור כל השינויים הצפופים בתבנית הפגישות המוכרת. מעבר לולידציה שאתן לרגשות העוצמתיים ארצה להזכיר ש ראשית, בחדר הטיפולים נמצאות שתי נשים מבוגרות, שתי בנות אדם, ואת לא באמת תינוקת במציאות. למרות שברור שיש בפנים עוללה פגועה מאד. שנית, היות שעברתן יחד כבר כברת דרך באנליזה - ייתכן שאמא צביה מצפה ממך איכשהו כבר להשתמש בכלים שרכשת מתוך הכרות שלך איתם. קרי, לא להתנהג כמו אותה תינוקת, אלא לדבר על זה, ובשלב מאוחר יותר אפילו לא לנהל את השיח הפנימי מולה, אלא מול עצמך ולהציג בפניה את התוצאה. מוזמנת להראות לאמא צביה את מה שכתבתי כאן באומץ. נתתי לך כאן מילים טובות ומיטביות, לפחות בעיניי וכוונתי מלב אל לב. איתך, סוריקטה

מיכלי וחטוליטוש יקרות! לא יודעת להסביר לכן... כן מרגיש לי שהיא פעלה גם מנקמנות... לא רק, אבל גם... פעם קראתי בספר שיצא לזכרו של יורם חזן ז"ל פסיכואנליטיקאי ידוע שנפטר מהרגע להרגע, בכל אופן קראתי את מילותיה של אשתו מיכל חזן פסיכואנליטיקאית בזכות עצמה, היא כתבה שהיא מרגישה שהיא מהלכת /נמצאת ב'שטח הפקר' המילים שלה מדייקות את החוויה שלי, אני מרגישה מהלכת/נמצאת ב'שטח הפקר'... אני יודעת שמדובר על שיחזורים.. ועדיין... זו החוויה שלי.. במבי

הרשו לי להצטרף קראתי כל אחת מכן עכשיו, אחרי ששלחתי תגובה לבמבי היקרה, ומילותיכן דיברו אליי מאד ואהבתי. חיבוקים גם לכן, ומקווה, במבי ואודי, שזה בסדר, סוריקטה

במבי אהובה, אם אפשר... חוויתי לא מעט תגובות נוקשות וקרות אל מול הבעת תסכול קיצוני או מילים שעלולות לפגוע. חשבתי שהמרחב מאפשר אבל נראה שיש גבול וכשהוא ניצב... וואו איזו שבירה, איזו תהום של ריק ואין ותחושת מוות מרחפת על פי התהום. תוהו ובוהו אמיתי. כאב מפלח וחד של אין אונים ושקט. אחר כך חוזרים עם הפחד והכאב אל הדמות האנושית והמיטיבה בדרך כלל, שלמרות כל הכעס דלתה נותרת פתוחה וידה מושטת. איתך שירה