המשך של ההודעה הקודמת שלי....

היי.. סוריק, אצלי לא מכירים כלל את מה שהיה בעבר. להפך מי שמכיר מהעבר חושב שהיה מושלם...ואני טובה בלהסתיר..עדיין כן, אלו הדברים הלא פתורים שלי. אז התחושה שלי שונה משלך.. מה שכן אוכל לומר שאני מתחברת בדרך כלל מהר ובקלות יחסית כי אני מיד מתחילה בשיחה כנראה. תמיד יהיו לי נושאים משותפים, תמיד אחייך, תמיד אראה שמי שמדבר אליי הוא סופר חשוב ואקשיב לו בקשב רב...למה זה קורה לי? אין לי מושג. אודי..תובנות? ואז מתחברים אליי כל מיני טיפוסים..ומכל גווני הקשת ואני זו שלא משתפת, מתרחקת ונוצר מצב של אין לי חברים כלל. ..כי כל החברים הם יותר "מכרים"..קשה לי להסביר. גם פעם לא היה לי "חבר'ה" כי לא שמרתי על קשרים. וכשאני זקוקה לאוזן קשבת או לשתף אין את מי..אולי אני בחרדות שיגלו מי אני באמת או מה שאני לא רוצה לשתף..לא יודעת. אמנם זה היה לי מאוד חסר והמטפלת כל הזמן נסתה למצוא לי מישהיא לשתף או חברה שכזו ולא ממש צלח... כרגע יש לי מישהיא שספרתי אבל זה הפך להיות שוב השיתוף שלה איתי ולא ההפך... אולי לפעמים זה קורה כי אני לא רוצה להעמיס על מי שכבר עמוס במילא... לא יודעת. היא נחמדה וכפית ועדיין לא מרגישה ..יש לי בעיה רצינית ברגש כנראה שלעולם לא תהיה לי ה"חברה הכי טובה שלי" .. שוב, חברה של כולם אבל בתכלס של אף אחד. וזה קשה לפעמים...

הי מיכל יקירתי, עדיין מוצאת קווי דימיון. גם אני יכולה לנהל שיחה חביבה ולבבית עם עוברי אורח חולפים, ומאינטימיות או הישענות אני חרדה מאד. זהו בקטנה. אאחל (שוב בקטנה) שהלילה יהיה ליל מנוחה. שלך, סוריקטה