אודי, חטוליטוש, סוריקטה ומיכל..

כן.... משהו משונה, מוזר ולא טוב קורה לי, קורה איתי... ואתה יודע אודי? הדפסתי את ההודעה שכתבתי ,זו עם השרוכים הפרומים.. גם את תגובתך.. כשחזרתי הביתה, הרגשתי שהלב שלי מגרד גירודים כאלו כמו שיש אקזמה בלב.. הקלדתי בגוגל 'אודי בונשטיין' ונכנסתי לאתר שלך .. פתאום שמתי לב שכתבת המון מאמרים.. רק ב'שיחות' ראיתי שיש לך שישה מאמרים.. העתקתי לדף את רשימת המאמרים שלך ואני רוצה לקרוא... היום כשאפגש איתה אני רוצה להראות לה את רשימת המאמרים שלך (בנוסף לשלושת הספרים) (וזה חוץ מכל היצירתיות ששופעת ממך באמצעות המוסיקה) לא יודעת מה לומר לכם... אני במקום קשה.. רואה שחור.. אתמול 'ברגילה' שנים, נפגשנו ברביעי ב 10:00 ב 10:17 שלחתי לה הודעה בוואצפ : "הפגישה עכשיו טובה" (כשאני מתכוונת שהיא עכשיו עם מישהי אחרת.. מתה מקנאה... מתחושת הילד המנוזל ששרוכי נעליו פרומות והוא נופל על האספלט השחור. ב 11:03 שלחתי לה הודעה: "מתנצלת" עכשיו, תבינו.. אני באמת לא אחת שמפריעה.. להיפך.. בדרך כלל היא מעודדת אותי לשלוח אם אני מרגישה משהו לא בסדר וכמעט ולא שולחת לה הודעות.. באמת ,אני ממש לא שולחת לה.. משהו רע ,קשה, כואב.. לא יודעת.. ב 11:33 היא הגיבה: "הי במבי,? אמא צביה לא מצליחה להתמודד עם השינוי בסטינג.. ושוב היא נוסעת לחו"ל ב 18/9 ואולי לא נפגש אלא רק אחרי ראש השנה... אני מרגישה שאני לא סובלת אותה.. לא מסוגלת לראות אותה הערב.. גם אין לי פתאום על מה לדבר איתה... כלום... ותודה חטוליטוש על מילותייך הטובות. וסוריקטה מותק.. את מתארת חוויה מאוד מאוד קשה... להיות שקופה..להרגיש שקופה... ותודה מיכל על מילותייך המבינות במבי