מנכיחה את עצמי די בכוח ....

יוצאת ממשבצת הנוחות תודה סורחקטה לקריאה / בקשה לעץ אחד עבורי ותודה אודי על ההודעה שכנראה לא הייתי שמה לב ללא התגובות אז כותבת והיד מתקשה לחבר את האותיות למילים דווקא ימים מאושרים ימים של אירועים במשפחה הגרעינית שהיו מרחיבים כל לב ....חוץ מהנפש שלי. אני לא מצליחה להרגיש כלום אז הייתה שמחה נראיתי יפה השתתפות פעילה , נראייתי מאושרת שמחה אבל לא הרגשתי כלום וזה כל כך כואב זה כל כך נורא אני חיה את החיים אבל חיה אותם כמו זרה בתוך החיים שלי חיה אותם כמו מתה חיה לא חיה נמאס לי אני רוצה לחיות עם רגליים ולא כרותת רגליים בגלל הורי רוצה לחיות בלי הגיב ת הזאת על הגב אני רוצה לחיות ואאחל שנה טובה למרות שממש לא מחוברת לזה שעוד רגע חג אפילו לא בחלק התפקודי שתמיד עושה ועושה ...אני לא שם השנה ... שתהייה לכולם שנה טובה ואודי נסיעה טובה

ובכלל לא מובן מאליו שהשגת את הכוח שנדרש לכך. אביב יקרה, חשבתי אתמול המון על המחיר שאנחנו משלמות על מגע עם העולם. ולא רק אירועים גדולים, אלא אפילו מפגשים קטנים, שאמורים להיות בטוב סך הכל. איך משהו פנימי מארגן אותם להיות טראומטיים בסופו של דבר. כמה איום. ואיכשהו נמאס לפעמים מהחלק התפקודי המנותק, לא? איפה האי הזה שיאגד כמה נשים שפוררו אותן עד כדי כך, ויתן להן שלווה לשארית, איפה... ומניחה שהיינו שמות יותר לב להודעות השונות של אודי, אילו היו רואים את הכותרות שלהן. מעצבן שהבטיחו שזה יתוקן ועוד כמה דברים וכבר התרגלנו לכך שנותרנו ללא קיום ההבטחה. ובקבלה גם לחיים. איפה הכבוד והאמון... חיבוקים, התגעגעתי. סוריקטה

אביב אהובה טוב שבאת כל כך מבינה את הניתוק, חיה מתה, הכל כמו שצריך ועדין עובר ליד תמיד כמו חוויה חוץ גופית, נוכחת נפקדת. מאחלת לך מכל הלב שהשנה תהיה קצת שונה, אפיחו טיפה, שיצליח משהו לחדור ולהעיר חיים, שתצליחי לנשום רגעים ופשוט להיות, כם כמה שזה לא פשוט. שלך שירה

אביב אהובה כל כך מבינה אותך שמחה גדולה מעורבת בלי להרגיש דבר זו גם נחלתי מאחלת לך את כל הטוב שיש בעולם להציע לך עם רגשות ללא כאב שנה מבורכת אהובה חטולית

שראיתם שכתבתם שעטפתם תודה אביב