אני הולכת לאיבוד.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/10/2022 | 18:04 | מאת: אביב 22

אני לא יודעת מי אני אני לא בקשר לעצמי לחלקיי מאז שאמא איננה גם אני איננה אמרתי לאורך השנים שכשאמא לא תהיי אני אתפרק אני יעלם אני לא יהיה אף אחד לא שם לב וואוו איזה תהליכים את עושה עם מי שאת מלווה וואוו איזה טובה את אני איננה אני לא יודעת מי שם אני קמה בבוקר ומחכה שהיום ייסתיים אני על אוטומט היום היא אומרת לא רואים עלייך זהו נסגרתי הלכו כולם היא לא רואה גם מולה אני שקופה כן אני יודעת שזאת לא הייתה הכוונה אבל זאת התוצאה את יודעת היא אומרת אם היית ממלא את השאלון בהחלט היית מאובחנת עם דכאון בהחלט את בדיכאון מאז שאני עובדת אני מרגישה שאף אחד לא רואה אותי ממטופלת הפכתי אולי קצת לקולגה בחלקו באשמתי אני מביאה אותי את העבודה מחפשת מדריכה חיצונית אבל אין לי תקציב גם לזה בהדרכות שאני מקבלת יסלח לי האל זה לא יותר מטכני אני אבודה אני נעלמת אני בדכאון אני ממש בדיכאון מה אני עושה עם זה איך מרימה את הראש כותבת גם זה כמעט ולא קרה יובלות לא יודעת אם אשלח שופכת מילים על הדף נותנת להם מקום אני בדיכאון טוק טוק

03/10/2022 | 09:14 | מאת: סוריקטה

הי אביב אהובה, נראה שלא שיערנו בנפשנו את עוצמת התגובה ליתמות. כמה כוחות גובה האבל. ואעלה שוב את שאלת הייעוד בחיים. עכשיו. אחרי שתפקידנו ההפוך אינו עוד. החלל שנוצר. ומזכירה לעצמי ואומרת שדיכאון הוא כבר המצב הטוב. משופר לעומת השאיבה והגלישה ל'שיגעון'. הרבה כוח צריך כדי אפילו להצליח לכתוב וזה בכלל בכלל בכלל לא מובן מאליו. מקווה שהשימוש שלנו במקומות מסוימים יכול לרכך, אף אם באופן חלקי, חרדות ומצבי אימה. מה שאנחנו מצליחות אפילו בשארית כוחותינו - כנראה גם הוא אינו מבוטל. ההצלחה אינה מבטלת את החולשה ואינה בהכרח אומרת שקיפות. אם כי ההרגשה מובנת כל כך. גמר חתימה טובה לך, אביב יקרה, סוריקטה

03/10/2022 | 15:25 | מאת: מיכל...

לא מבינה כל כך.... כלומר למה לא להעזר וכן לומר "אני בדיכאון" תעזרו לי..אפילו אם את זו שעוזרת..כולנו עוזרים ונעזרים אלו החיים. אם הפכת למטפלת זה הופך אותך ללא נזקקת??? העזרי למענך! בשבילך! גמר חתימה טובה. מקווה שתוכלי להעזר ולהגיד כל מה שעל ליבך.

03/10/2022 | 17:56 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, לא רואים עלייך - סיפור חיי כל כך מבינה את על האבוד וכל האובדנים האלה. טוב שכתבת והצלחת כדרכך להעביר ולזקק אץ הכאב איתך בלב שירה

03/10/2022 | 18:31 | מאת: חטוליטוש

לא פשוט מה שאת עוברת ודכאון את לא צריכה שיאבחנו אותך אין טובה ממך לדעת עצוב שאחרי כל ההשקעה שלך עכשיו את כך ואולי זה חלק בלתי נפרד מהיותך מטופלת מטפלת מורכב חיבוק גדול חטולית

03/10/2022 | 19:25 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אני רואה אני מבינה אני זוכרת כמה שפחדת ממות של אימא... ועכשיו זה הפך למציאות כואבת ואת נעלמת איתך יקירה ינשופים

הי אביב, קשה מאוד היתמות והשלכותיה, וטוב שאת נותנת לזה מקום, גם אם על הדף. אודי

03/10/2022 | 22:30 | מאת: אביב 22

תודה על יד מושטת ולב אוהב

03/10/2022 | 22:34 | מאת: אביב 22

מיכלי ,להבהרה ...אני אומרת אבל לא רואים עלי 🥲 ....ועניין התעסוקה בעבודה לא יודעים עלי כלום אז גם לא רואים עלי ...ובטיפול השיח לפעמים מבלבל בגלל העבודה . כמובן שיש את הסטינג ואני עדין מטופלת ובהחלט צועקת את האני בדכאון .. אבל התחושה של הלא רואים עלייך , היא מבלבלת ולא נותנת מענה לאבדנים.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית