רציתי ללכת לאבא

להיות איתו בחג. אבא אין. החסר מודגש עכשיו. גם הבית בו התגורר לא היה שלו, הוא גם לא השאיר אחריו חפצים בעלי ערך רגשי, ושום דבר חומרי, גם ביקש לא להותיר את עצמו כגופה, אלא כאפר. מרגישה שאין לי כרגע חפץ או מקום או אדם לחבור אליו קור דקיק. יש זכרונות רבים, אך ייתכן שלא מספיק עבורי למטרה הרגשית של משאלותיי. ייתכן שרשמתי הודעה נוספת, מצטערת, לא זוכרת אם ומה היה שם. אולי חוזרת על עצמי. סביר. אבא היה אחרון האנשים איתם הייתי בקשר יומיומי. גם השתמשתי בו איכשהו בכדי לא 'להישאר עם 'אמא' לבד'. סופי השבוע עכשיו וימי החגים יכולים לחלוף מבלי שמישהו זולתי ידע אם אני פה או לא. בעיקר בחורף ובהסתגרות שבאה עימו. אולי בעלי החיים יעשו קצת רעש. מאד עצוב, סוריקטה

היי סוריק.. החגים אכן מסמלים "משפחה ויחד"...הקושי מובן. יש כאלה שמרגישים הפוך- לא אוהבים את ה"יחד" הזה ובורחים בחגים לחו"ל מחפשים את הלבד כי האלטרנטיבה גרועה........אני לא נמצאת בחגים עם הוריי או אחיי בכלל,בשום חג מבחירה...סוג של בריחה מהם אולי. כשאין ברירה אני שם. אין ניתוק...אבל הדבק הזה בחגים לא מתאים עבורי. לגבי אבא שלך הזכרונות ולאו דוקא החפץ הם הדברים שנותרו ואולי ניתן לדבר איתו בראש...לדמיין שיחות בינתיים? חלק ממנו תמיד ישאר אצלך לנצח... מועדים לשמחה..רק שלא נמעד ואם כן שנדע לקום מחוזקים.

הי מיכל, מצטרפת אליך. גם אני לא אוהבת את החיבור המאולץ, אולי איכשהו אפילו אגרסיבי, שלעתים מרגישים סביב החגים. הכוונה הייתה שהייתי הולכת לאבא לבדי. הוא לבד ואני לבד. ככה בקטנה. מפגש בין שני אנשים. לא יותר. גם אבא בשנותיו המבוגרות לא חיבב במיוחד את המפגשים המשפחתיים ה'כפויים' מרובי הנפשות. אני משוחחת איתו בראש כל הזמן. כל הזמן. השפה שלו הייתה גבוהה משלי בפער, תארי לך. יש ביננו דמיון, ביני ובין אבא. גם ביני לבין אמא... יש דברים משותפים. לטוב ולרע. ימים כאלה של דיכאון תהומי ושבר שגם הגוף מגיב כבר ממש חזק. כואב בכל מקום וממש קשה לזוז. וקשה לעבור ימי עבודה מאד. ההודעות האחרונות שלי פה הרגישו מיותמות חמישה ימים עד שהגיעו פרסומים חדשים. מאד חבר לבדידות. תודה על התגובה. סוריקטה

וואו...שפה גבוהה משלך בפער... מזכיר את סבתי ז"ל מצד אבי שדברה בעברית צחה כזו..עלתה מאוד מוקדם במאה הקודמת והכירה את אנשי הבוהמה בת"א...לא יאמן הא? לעומת הצד,של אימי הפולני.איזה פער..זה פ ע ר! בכל אופן ברחתי קצת מהנושא..אכן עצוב וקשה להרגיש כמו שאת מרגישה עכשיו ובכלל שהודעותייך חיכו..החגים וכו'..לימים טובים יותר וימים של שגרה ופחות קושי ללכת לעבודה. 🌹❤

התערבב יפה עם אנשי הבוהמה, וכשהרגיש שמידי, לדבריו, בחר ל'התיישב', ואז התחתן עם אמא. פולניה, ניצולה. כמו גם בחירתו בנישואים השניים. להרגשתי, מאז ומתמיד הוא נשאב לשחק על הגבול ולפרוץ אותו, גם אם באופן מסודר ומאורגן ואינטלקטואלי כביכול. הוא היה גאון. לא קל. חשבתי על ההספד שכתבתי. הוא כתוב בדרכי, ובכיוון שסביר שאבא היה חולק עליו. גם על עצם כתיבת הספד. גם על טקס. הוא היה נצמד לאינטלקט ולרציו (מבחינתי - הגנות) ואני יותר לכיוון האמוציות והפסיכה. אנו, האחים, לא בטוח מצליחים להבין מדוע נוצרה הזוגיות בין ההורים, שכל אחד מהם מכחיש בדרכו המשונה את היות האהבה שם, ומדוע לתוכה נולדו ילדים. אני גם הבכורה, ותאריך הלידה שלי הוא היום בו שני האנשים הללו הפכו להיות הורים (שכמובן, אין לי אחריות בזה, אבל בתפיסה ילדית, המממ). אולי זה קצת מסביר מדוע בתאריך הלידה יש משהו נורא ואיום עבורי. בגלל הקושי להבין את החיבור, ושהיה פה משהו לפניי וכו'. הסבר כל כך בסיסי בחיים (של בני אנוש, בפרט) שבכדי שייווצר דור המשך נדרשים זכר ונקבה. הספד לאמא לא כתבתי, אם כי אולי רעיון לחשוב עליו. גם לא מתחבר אצלי מכתב פרידה לטיפול, שהוא, הסיום, כפי שרשמתי, אישיו שכל הזמן מרחף, ואני מגיבה אליו זוועה באופן קיצוני. סוריקטה