לצאת מעצמי ...

היי לכולם , קוראת אתכן וליבי רוצה לצאת אליכן ,להושיט יד לומר לכן שאתן בסדר שיהיה בסדר והמילים שלי תקועות. ינשופי קראתי מבינה את הקושי גאה בך מאוד על ההקשבה פנימה , זה בסדר גם וגם לפעמים לשחרר לתת להם קשר עם המטפלת לא חייב שחור ולבן . מוכר לי המקום הזה שאם לא נלך לקצה השני לא נצליח , לפעמים קל להחליט שאפשר גם טגם ולסכם נגיד עם המטפלת שלא כל יום אבל נאמר לפני סופש סמס אחד שייתן מנוחה מכל השבוע וכוחות לשבוע הבא . להקשיב להם זה לא רק לשמוע זה שיח של משא ומתן כמה ואיך . מיכלי גם אותך קראתי בהתלבטות בכאב בהעלבות בכסף ..את יודעת מה הכי נכון לך , בן הצריכה לרוצה .. האם עצם זה שהיא העלתה את הסכום אומר שהיא כבר פחות אוהבת אותך , שאת פחות חשובה לה ..מניחה שידעת שלך היא עושה הנחה ..זה בסדר לברר את זה מולה וזה גם בסדר לברר מול עצמך ..הצעה לא חייבת כמובן קחי לך דף גדול כמו של בלוק ציור מלא עיתונים עדיף צבעונים מלא צבעיים , סוף יום תתעקבי בעבודה שבי בנוחות כל הגן שלך יש לך שם חומרי יצירה ופרטיות ...תני לידיים וללב לעבוד מול נושא הכסף וכל הרגשות שלך ...תשתמשי בכתיבה אינטואטיבית ויצירה אינטואטיבית ..את תגלי עולם מלא פנימי .. לגבי ההורים , סוגייה קשה בשנים האחרונות לחיי אימי לקחתי מרחק לא יכולתי אחרת וידעתי שלאחר מותה זה יהיה לי קשה . אחרי המוות יש יותר יכולת למחול לקבל שזה מהשהיא יכלה לא מתוך רועה מתוך מי שהיא ומה שעברה , יש גם חמלה מול עצמי שזה מהשיכולתי ובכל זאת אני תופסת את עצמי מהרהרת כמה הפסדתי מאמא כי הייתי בתוך הבור הזה שלא יכול לראות מעבר למילים שפגעו ...אני עדין שומעת אותה צועקת לי אותם , זה לא פשוט בכלל ..מורכב ..המלצה , תעשי מהשאת יכולה תחשבי על עצמך ועל סגירת המעגל , אני אספתי לי חוויות נעימות לא היו הרבה , את האפור צבעתי יותר בורוד ..כדי שיהיו לי גם זכרונות טובים לאחרי ...לא עבורה עבורי . תעשי מהשהלב אומר לך ותקשיבי גם לראש החיבור בינהם יוצר תהליכים. ודרך אגב אני לא עובדת בטיפול העבודה שלי אחרת ודומה אבל נחשפתי פה כבר יותר מידי להרגשתי. סוריקטה , מבינה אותך לעבד אבל כפול ודי מנוגד זה מאוד קשה . תהיי שם עבורך , תקשיבי לגוף נפש שלך מותר לקחת ימי מחלה ...אני הייתי מנסה כן לעשות את התהליך מול ביטוח לאומי ....להוציא אבחנות ללכת לרופאים ולהוציא קצבה רגע לפני שכבר תפספסי בגלל הגיל ..זה ייתן לך קצת שקט לעת זקנה ועוד כמה זכויות היום , את לא חייבת להיות לבד עם החיים האלה . אם תרצי נמצא דרך להסביר לך ולכוון אותך , ולשמור על האנונימיות והפרטיות של שתיינו. תני לעצמך את הזמן להתאבל , בהתחשב באבל שלך ובחגים והתקופה הקשה אני רואה בך את הרוך והכאב .וכן מאמינה בך ויודעת שאת יכולה לעוף גבוה ...תרשי לעצמך לנפנף בכנפיים לתת לשרירים להתחזק את תצליחי בענק ... ולכולן וכולם כאן שיהיו ימים טובים ואודי תהנה , תחסר כאן ...נתגעגע 😊 אוהבת אתכם שמחה שיצאו לי מילים בסוף ... חיבוק ענק אביב

הי אביב, יופי של מילים. מקווה שהן בעיקר עבורך ובשבילך. מניחה שהודעתי תופיע כאן רק בעוד כשבוע פלוס. על כל פנים - מכירה את המחשבה / משאלה / פנטזיה הזו בפנים להיות שם יותר עבור אמא או אבא, או כל דמות אחרת. המציאות הראתה שזה לא אפשרי. החווייה מול הדמויות הללו במפגש האמיתי שונה, ואפילו מאד, ממה שקורה בדימיון. אולי ארחיב בשבוע הבא. ובעניין הוצאת הנכות - ניסיתי לפני שנים, ואז הרופאה ההיא אמרה לי שיגידו לי בביטוח לאומי 'מה נזכרת עכשיו'. ומה אומר היום, בחלוף זמן כה רב. וגם ניסיתי באמצעות קשרים, אבל מסתבר שבגלל שינוי כתובת אין שיוך למקום שהיה אמור לקבל אותי. ואולי גם לי יש בעייה פה מולי, מול 'אמא' שבפנים. לא'דעת. בינתיים, סוריקטה