פרטיות מטופלים והדרכה

היי, אני נפגשת עם פסיכולוג מומחה באופן פרטי. בפגישה הראשונה הוא אמר שהכל נשאר בחדר. לאחר מספר פגישות קראתי על הדרכה ושאלתי אותו והוא טען שאין מה לדאוג כולם מחויביים בסודיות. 1. יכול להיות שהמשפט הראשון של הרבה פסיכולוגים, שיוצר אמון, שהכל נשאר בחדר הוא שקר או לפחות לא האמת המלאה? ולמה לא לנהוג בשקיפות עם המטופלים? 2. אם המשפט הכל נשאר בחדר נאמר, האם הפסיכולוג עדין יכול לדבר עלי בהדרכה בלי ידיעתי? 3. האם בהדרכה מוזכרים שמות? מה אם המדריך הוא שכן שלי לדוגמא ויזהה אותי מתוך הנאמר (גם בלי שמות)? בכל זאת מדינה קטנה. איך ארגיש ואיזה כלים יש למטופל לוודא שזה לא יקרה? 4. כרופאה, אני מיידעת את המטופלים ומציינת ברשומה הרפואית, בהתייעצות עם ד״ר... הוחלט... האם גם פסיכולוג מתעד זאת ברשומה הרפואית שלי?

הי הגר, רק רציתי לומר, שמעניין, היות שלי, כמטופלת מתחילה בזמנו, היה מאד חשוב עניין העדות של עמיתים נוספים, הכלי של התייעצות איתם, ועניין ההדרכה. קצת כמו פיקוח. האחד על אחד מאד מפחיד אותי. אציין, כי לצד החרדה הגדולה מפני ידיעת ה'אחרים' - הייתה קיימת גם המשאלה שכן ידעו. בנוסף, לדעתי, דמות מטפלת שמטופלת בעצמה היא דבר חשוב. מישהו מטפל במטפל. בדרך כלל אני חושבת שהכי 'מסוכנים' לנו הוא אנו עצמנו (חלקים בנו) בהתנהגותנו ובחרדותינו. אולי כדאי להחזיר את השאלה למטפל כחומר לעבוד עליו ולשם בניית אמון הדרגתית וריכוך חרדות(?) וכל הכבוד לך על המקצוע שבחרת. מניחה שיש לכך קשר גם לעוצמת החרדות והכיוון שלהן ומחשבות על העתיד. סוריקטה

תודה על התובנות. מניחה שאנחנו שונות. בכל מקרה אשמח לתשובה מקצועית של אודי או גורם מקצועי אחר לשאלותי. תשובה שתיישר את המסגרת של נכון, חוקי ומותר בראי השאלות ששאלתי ואח״כ תבוא העבודה הטיפולית. ממש מוזר שקשה לקבל תשובות מדויקות לנושא שאמור להיות כל כך ברור ומוסדר.

תודה. אני מבינה את שחלק מהדברים הם התחושות והדברים שעולים במטפל. את הטוב בעיבוד הזה והתרומה לטיפול. עדין התשובה של לשם את החששות בצד קשה ואסביר. גם ברפואה יש רשומה רפואית ואישית. באישית אני יכולה לרשום דברים שלא קשורים לטיפול לדוגמא המטופל נראה מוזנח או חושש מהפרוצדורה. תרשומת אישית. כל מה שקשור לטיפול עצמו, כולל חוות דעת שניה נרשם ברשומה הרפואית וזמין למטופל. יתרה מזאת אנחנו מעודדים לשתף מטופלים כי התיעצנו עם פרופסור x וזו דעתו. אין סודות מהמטופל בנוגע לטיפול בו. בקורס אתיקה היה דגש שחובה לידע מטופל על אבחנות, מה פרטי (ונשאר בחדר הרופא) ומה עשוי להיות משותף עם גורמים נוספים למעט במקרים מאוד חריגים. פה הנושא מרגיש מושקט. אין שקיפות ונעשה ההפך ממה שנאמר בפגישת ה intro (״הכל נשאר בחדר״). מבינה שהמדריך מחויב לסודיות אבל עדין הייתי רוצה שליטה מסוימת של עם מי מדוברים מחשבותי. האם הם משותפים עם קולגה לעבודה או שכן לדוגמא? שעשוי להבין שמדובר בי גם בלי שמות וסיכוי נמוך להכרות. בדיוק בגלל כך הלכתי לפסיכולוג פרטי. אודי, תוכל בבקשה להתייחס ל 4 השאלות שכתבתי. האמרה של לא לדאוג לא עוזרת אלא רק תורמת לתחושת ההשקטה והאי שקיפות בנושא.

תודה. פשוט לא מצליחה להבין את העמימות. מוזכרים שמות? רשמת אתיקה וכו׳ - למה הכוונה ב״וכו׳?״ ולמה להגיד הכל נשאר בחדר אם זה לא?