עצובה

עדיין, כנראה בעיקר בגלל האובדן של אבא. אף שהיה אבא לא משו, ועל המון דברים כעסתי ובצדק. משהו בדמות ובנוכחות האמיתית שלו, של האיש האמיתי, כשהבאג שלי הוא קושי להחזיק אובייקט פנימי, היווה משקל כלשהו מול האיום של 'אמא'. וכאילו נשארתי 'איתה' לבד. ושניהם כבר לא איתנו. ואני כבר בגיל של סבתות. שורה תחתונה - עצובה על אותם דברים. על האובדנים ועל הבדידות ועל החולשה והויתור. בשום צורה לא רואה בשלות לכיוון של מערכת יחסים הדוקה או אינטימית יותר, או כל צמיחה באשר היא. זה מפחיד כי אני לא מספיק זקנה כרונולוגית, והעתיד במדינתנו נראה שהולך לכיוון עוד פחות מסודר, כך נראה לי. מה שמתרחש בעולם הגדול, האמיתי, גם אינו מלבלב עבורי, בלשון המעטה. סוריקטה

התחושה מובנת... אין לי כ"כ מה לומר. או לנחם... פשוט להגיד שקראתי והעצב מורגש וחד ..ועובר...בכל הודעה שלך. חיבוק מתאים. 🤗

פדיחות על ההודעה שנראית כרגע כפי שנראית. עצובה. עצובה, כי מרגישה שאיני חיונית עבור אף אחד. שלא צריכים אותי. ואם נחבר לנאמר קודם - בהיפוך ההוא - ההורים 'היו צריכים'. כמו שהחל משלב מסוים לא הסכמתי בסופו של דבר להקריב. חולפות בי מחשבות שאולי בדיעבד (היות שהחיים שלי לא מאד התקדמו) חבל שלא הקרבתי. אולי הייתי מרגישה 'שווה' או רצויה. זה, כנראה, מאד לא נכון... הייתי ככל הנראה מאד משוגעת היום אילו היה ממשיך כפי שבעבר. ולא הייתי יכולה להתמודד עם האובדנים והפרידות. וגם דברים נוספים. סוריקטה

סריקיטה יקרה מבינה אותך כל כך בכל מה שקשור לבדידות וחוסר יכולת להיות באינטימיות.. והכל מתעצם בגלל האובדן של אבא.. איתך יקירה ינשופים

תודה לכם, יקיריי. אכן שרויה בכאב ועצבות עמוקים ולא בהכרח יש לי מילים כדי לפרק אותם לגורמים. שלכם, בשקט שלי, סוריקטה

צריך לתת לזמן את הזמן להתאבל ... לא מובן מאליו חיבוק גדול אם מתאים חטולית