איך להתמודד עם המוות הנוראי הזה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, הכלב שלי, לואי, שהיה חי איתי מאז שהוא גור בן חודשיים, נדרס אתמול ומת לי בידיים. עשר שנים שהוא איתי, ליווה אותי בהמון רגעים בחיים שלי, בפרידות ובקשיים שעברתי עם בני זוג שהיו לי, בלימודים כשהייתי סטודנטית, כשהפכתי לאמא והוא כבר לא ממש קיבל ממני תשומת לב. אתמול נכנסנו לרכב כל המשפחה, בעלי.. האיש שאני אוהבת, נסע רוורס בשביל החנייה של הבית ודרס אותו. יצאתי מהאוטו וראיתי את לואי מפרפר על הרצפה העיניים שלו בלטו כלפי חוץ,הוא שכב בשלולית דם צרחתי את חיי ולא ידעתי מה לעשות. כיסיתי אותו עם הג׳קט שלי וכעבור כמה שניות הוא מת אני לא יודעת מה לעשות. כואב לי הלב אני לא מתפקדת, אני כל הזמן משחזרת את זה בראש אנחנו עשינו לו את זה. שניה לפני זה הוא בכלל ישן בתוך הבית, הוצאנו אותו שיהיה בגינה של הבית ונסענו אני מפורקת ולא יודעת איך להתמודד עם זה. לא מפסיקה לבכות ולחשוב עליו מה אני יכולה לעשות?
שלום רותם, זה נורא. גם שהוא מת וגם תחושת האשמה על מותו. כלב הוא פעמים רבות ממש אחד מבני המשפחה. האבל הוא טבעי וצריך לתת לו מקום. אני מציע להתייחס ברצינות לפרידה (קבורה, תהליך פרידה ותהליך התאבלות). תנחומיי, אודי
הי רותם, אין הרבה מילים. אצטרף לאודי. איתך בכאב, סוריקטה (שמאד מאד קשורה לבעלי חיים והם חלק ממנה)