הסופ"ש שעבר והיום

נשברתי, נשברתי מאד. נשברתי מעצבות וייאוש ובדידות. וראיתי אותי כדוחה ורעילה בגלל כל אלו שהייתי מוצפת בהם, ולא ידעתי לאן לברוח. ולא היה מי שיוכל להיות לצדי. היום בצהרים נשבר לי הלב בגלל יצורה חולה שראיתי בגינה וניסיתי למצוא אנשים שיעזרו לה, אבל זו לא הייתי אני, כי אין לי כוח. אחה"צ התמלאתי זעם. מטעות ומייצור שלי שניצל שנייה וברח לי מהבית. חודש של מחלה מאד מחליש. ראו היום שמשהו לא בסדר. יפה שראו. אבל, אוף. תודה וסליחה, סוריקטה

שבוע טוב, צער וכאב וחרדות ושבר עדיין יש. זעם נמוג. תחושת רעילות שככה. דרישת שלום חמה סוריקטה

היי..אולי לפעמים צריך לדעת לשחרר גם מה"יצורים" כמו שאת קוראת להם. לתת לטבע גם אם נראה אכזרי לעשות את שלו. לתת להם לשרוד לבד? אולי לא תמיד הם זקוקים להתערבות? אלא את זו שזקוקה להתערבות שיראו אותך....והשבוע ראו וזה טוב! חיזקי ואימצי. את בסדר.

הי מיכל, לא תמיד אני מתערבת. אבל יש מקרים שכן. גם היום עזרתי לחתולה פצועה, היה חשוב לי. היצור מהפוסט הקודם הוא חיית בית שברחה לי וחזרה. קבעתי תורים לשלל רופאים גם עבור עצמי. תיכף אקרא את מה שכתבת למעלה. סוריקטה