מאמצים לשווא ..........

אז...ישבנו ודיברנו והצבנו גבולות... הובטחו הבטחות... שכמובן לא עמדו בהם... ואני לא מסוגלת לזרוק את הבן שלי מהבית רק בגללה!! אובדת עיצות... הכל לשווא... מה עושים? חטולית

הי חטולית, לצד ההרגשה של החופש והמרחב שאת כל כך מבקשת, החנק שקשה לך לשאת, אני איכשהו שומעת גם את הצד שכן היה רוצה שהאורחים יישארו שם, מפאת החרדה מריקנות והקטנת המשמעות שלך. ומשערת שמעורבים פה גם רגשות אשם. קונפליקט. סוריקטה

יפה שלי נכון יש לי המון ריגשות אשמה שמידה ואצטרך לנקוט צעד כזה דרסטי .. באמת כבר לא יודעת מה לעשות רק עכשיו הוא קיבל קידום בעבודה ... אודי אני באמת לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות אין לי עוד רעיונות ממש חנוקה מכל המצב... לומר לך את האמת אני כבר לא ששה שישארו כאן החיים שלנו התחרבשו לגמרי ובעלי בעטרף עליהם כל הזמן ולא שלא בצדק רק רצינו לעשות טוב ! לפעמים מחשבות טובות יוצרות גם תקווה מסויימת לנתינה אך כאן יש רק נתינה שלנו ולא עוד מאכזב כל כך וכואב נורא שכך מנצלים אותנו חטולית