אני מוזרה..... משתפת לפעמים אבל.....

פטפטנית..תמיד הייתי. אבל בתחושות פחות טובה לשתף. ומפחדת להתלונן. מה שקורה כשאני מתלוננת סוף סוף אז אני יוצאת ה"רעה, לא בסדר". תסתדרו...תעשו שיחה. כאילו שזה בנינו ולא הבן אדם שמציק ופוגע בי הוא הטיפוס הבעייתי...לא מבינים כי היא המסכנה..שנלמד להסתדר. לא רוצה ללמוד להסתדר עם אדם שרק הורס ומתחרה בי ו...אוףףף. שבת שלום

הי מיכל, רשמתי עבורך הודעה מושקעת ופתאום החלונות של הדפדפן נסגרו לי ונראה שמחשבותיי ירדו לטמיון, אם כי, הנה אנסה לשחזר. ובכן, מה שרשמתי (מסתבר שיצא לי די שונה מהכתיבה המקורית, אבל ראי, חזרתי והתאמצתי למרות הבאסה) - רשמתי, שבעיניי, לפחות כפי שקראתיך כאן, אינך מוזרה. על אף שלעתים היינו שואפים להיות מוזרים. שואפים כי מבחינים ב'מוזרות' ואולי מי שנראה מוזר וחלש מזמן תמיכה והכלה. לא רק, אגב, אפילו ההיפך, כפי שארשום בהמשך. כתבתי על תיקוף של רגשות. שלך ובעיקר בינך לבין עצמך. חלקים בך מול חלקים בך. זה בערך המקום היחיד ואולי העיקרי בו ניתן לנסות להשיג שליטה כלשהי. והזכרתי את הקנאה במי שנראה עליה שיש עניין, שהיא חלשה, ונוזלת מכל כיוון, ולכן נראה לכאורה שיותר נתרמים לסייע לה. במקביל אני חושבת ש כשמישהו שנמצא במצב כרוני של חולשה התומכים מתעייפים באיזה מקום ולעתים אף לוקחים מרחק. וגם - לא תמיד החלש חש שמסייעים לו או מסכים להישען, להיתמך, להתמסר. מוכר גם מכאן. נראה שהמצב במקום העבודה נשאר כפי שהוא ואינו משתנה ועולה לך בבריאות. ונראה שאת מרגישה חנוקה. אוף. אינך אשמה. אינך אחראית 'לתקן' 'אותה'. אבל בינתיים - האם ישנם מקומות אחרים מחוץ לעולם של הנוכחות 'שלה', בו כן תרגישי שיש מקום לרגשותייך שלך. רגשות שפחות קל לשאת כקנאה, שנאה, זעף? יודעת שקל לומר. בכל מקרה - מחשבותיי שלוחות אליך. שבוע טוב, סוריקטה

תודה רבה שכתבת שוב..והתאמצת עבורי. לפעמים יש מקום לתיקוף הרגשות שלי..תלוי. אני חושבת שהיום מראה יותר וגם משתפת יותר ברגשות...מתקשה מול האנשים שאמורים לעזור דווקא...אז זה מוזר..מוזרה במובן אולי של שונה. אחרת..חנוכה שמח!