היי כולם.....האם יש קוראות שקטות מפעם? עדיין פה?

היי אודי וכולם, חשבתי האם יש תכלית להשאיר באמת פורום בשביל קומץ זקן וישן שכמותי וכמותנו (סליחה שמכלילה את השאר) ? שחוזר על עצמו כמו תקליט? מוכר כ"כ וצפוי🤔 הרי מי כמוך מכיר אותנו ה"קבועות"... הגעתי לפה בלי לדעת בכלל כלום ושום דבר על טיפול...הייתי במצב כ"כ מעורער לפני טיפול ולא ידעתי מה יהיה שם. ואתה היית פה, לקבל את פניי...וכל האחרות פתחו את הלב ו....אז התחלתי טיפול... ואתה אודי היית עוגן למה שלא הובן, היית מענה מחוץ לטיפול, לא מצאתי מקום כזה בכל האתרים/פורמים וכו'. רק פה הובנתי. אז שיתפתי ואחרות שתפו והורגש סוג של קבוצה תומכת, מכילה ומובנת. עזרת לשמור על מקום מוגן, הכלת, הסברת, נתת לנו וזה הכי חשוב מבחינתי להבין, להבין שהטיפול חשוב, שאני חשובה! שאני ראויה לתשובה תמיד!!!!! מעולם לא מחקת אות ממה שכתבתי, לא שורה ולא תו...גם כשהפורום שינה פניו הרגעת מכל שינוי... אודי, את הטיפול עזבתי, נפרדנו...וגם שם לקח לי זמן לפרידה ממש. כי חזרתי ושוב עזבתי וכו' ועזבתי עם אפשרות לקבוע פגישה מתי שרק ארצה! אבל פה, כשהדלת תסגר...לא תהיה אפשרות לכתוב לך יותר. זאת באמת תהיה חתיכת פרידה!!! לאחר 13 שנה שאני פה. לא אעז לקבוע פגישה אצלך לעולם לדעתי. אבל גם לא אוכל לכתוב לך...וגם לא לאף אחת מהאחרות.. אוי, בנות...להפרד מכן בלי לדעת מי אתן, מה שמכן? איפה אתן גרות? ..מפחיד אותי שנקשרתי ככה. אודי, בוודאי תאמר געגוע זה טוב...אבל פרידה לתמיד?? מכולן? בלי לכתוב להן. איפה אמצא אותן? לעולם לא נפגש שוב כי אנחנו רק כינויים...אין שמות אמיתיים. אז הנה מצאתי מילים... מה יהיה ביום שאחרי הפורום? מה יהיה כשאבין שלעולם לא אוכל למצוא מקום כזה? פתאום לא מסוגלת לכתוב לאף אחת מכן..סליחה. עצוב לי מאוד.... והכי עצוב לי שאין פה אף אחת אחרת שמתייחסת לזה שהפורום בדעיכה ואז יסגר...לא אכפת לכן? למה האדישות? למה יקרות? אודי, למה??????

הי מיכל, מתייחסת גם מתייחסת. הייתי זקוקה לישון על זה לילה, באמת אחרי פרק זמן ארוך במיוחד של אינטנסיביות בעבודה קשת יום. אם כן - כתבת יפה מאד. מילות סיכום תקופה וסגירת מעגל - תהא החלטת ההמשך אשר תהא. בעיניי, ההודעה הנוכחית שלך, הודעה יפיפיה, אינה נשמעת כמו 'תקליט שבור'. את גם לא נשמעת 'זקנה'. גם עליי רשמתי פה זקנה, אבל ברוח יש עוד מן צעירוּת, אבל אחרת, וזה בסדר. חכמת השנים היא נכס. אני, אגב, עוד עושה שטויות של צעירים גם מבחינת התנהלות גופנית. זה מוזר, אולי, נלעג אולי. מה שלא יהיה. אך פיצ'ר מאד נחמד עם תינוקות. הם מרותקים. לענייני פרידות. או ספציפית הפורום. היה וקיים עדיין חלון הזדמנויות, הגם אם שינה צורה. שינה מאד. בתחילת עידן הפורום, ובאמת שגם בעיניי הפורום הזה הוא בערך הדינוזאור האחרון, הייתה אינטנסיביות משלהבת. כעת דליל ומסכימה עם אודי - הרבה מאד זמן. קשה להאמין שישוב להיות כשהיה, או דומה למה שהיה - מכל הצדדים השתנה. בנוסף, היות מנהל פורום (/ הורה לתינוק / מטפל ועוד ועוד) היא איכשהו גם חתיכת תיק שקשה לי להאמין שלא רוצים לשחרר מתישהו. כמי שסוג-של-ניהלה-פורום בכלל בתחום המשחקיות, החשיבה והיצירתיות - הגיע זמן ומתישהו די. הפורום ההוא כבר לא קיים והתיעוד גם נמחק. אפילו אין לי אפשרות לקפוץ ולראות מה הייתי ומה עשיתי ולומר - לא להאמין, אני הרכבתי את כל אלה. והו, כמה זמן ואנרגיות השקעתי. אישית, לצערי ולבושתי, עדיין נאחזת בקורי העבר ובפנטזיות לא ריאליות. התקופה האחרונה הצטיירה אצלי בכמה וכמה פרידות משמעותיות, אליהן הצטרף גם עידן הקורונה המעציב שהעצים את תחושת הבדידות. אם כך - תגובת הבטן עדיין - לא, אל תעזוב. אל תעזבו. שיישאר. על אף האכזבה מהמצב. בתקופות שהיו כאן הודעות 'טרוליות' רציתי שייסגר. זה משהו שאין בכוחותיי לסבול גם היום. מאידך, יפה שעברנו את זה ולא ברחנו. מחפשת את הנצחיות - כן, יש צד כזה הגיוני פחות. גם את המקום ההפרדה פחות מורגשת. היתרונות של מקום כזה הוא גם שהתגובה אינה בזמן אמת והיא יכלה להתבשל. מתבקש שאמצא בחיים משהו חדש, ואני לא שם. אבל אולי בדרך. ואולי, כך אומרים, הצמיחה מתחילה אחרי הפרידה. (מדקלמת. המשפט לא מגיע מהבנה פנימית עמוקה). דמיינתי שיצא לי לפגוש מי מכן / מכם כולל את אודי איכשהו 'על הדרך' ורק לומר - זו אני וזהו. רמז: יש קשר בין הכינוי שלי כאן לשמי האמיתי. הא - סקרנתי. עוד משהו - מישהי נפלאה שהתכתבתי איתה כאן בעבר בחמימות רבה וכבר שנים אינה כאן היא שכנה שלי. אני יודעת. חושבת שלה אין מושג. וממש הייתי רוצה לפגוש אותה ולומר ולספר. אוהבת אתכם, (זו, בעיניי, דוגמא לרגש שעולה בהקשר פרידה), סוריקטה

היי מיכלי מי אמר שלא עצוב אם הפורום יסגר? מי אמר שלא אכפת? לא מתןקה שלי לכולן אכפת מהכל רק יש כעת תקופה שקשה לכולן מי כמוני שהייתי נכנסת כל יןם כמה פעמים אך אני בתקופה לא קלה גם מבחינה בריאותית וגם במישור במשפחתי קורים דברים שדורשים ממני התיחסןת מלאה ולצערי לא מספיקה להכנס כמו קודם לכן מקווה שימים יגידו שהמקום לא יסגר 🙏🙏🙏 חטולית

מיכל יקרה, כתבת כל כך רגיש ויפה בהחלט צודקת, אני ממעטת לכתוב לאחרונה כי קשה לי אבל בהחלט נוכחת וודאי שאכפת לי מאוד מהמקום הזה ומכולכן. אודי יצר לנו כאן מקום מאפשר והמסירות שלו וההתמדה ראועות להערכה גדולה. לא מובן מאליו בכלל. תודה על המילים שלך. שירה

היי מיכל אין לי הרבה מילים מתקשה להביא לכאן מה שעובר עלי.....לא יודעת גם למה... יש דברים שלא ניתן לבטא אותן במילים... כי המילים לא מספיקות... גם לי יהיה עצוב אם אודי יסגור את הפורום.. מיכל-אני שמחה שכתבת גם את יקרה לי ינשופים